26 / 48
26
2016
פברואר
259
גיליון
|
|
קהילה
חדשות
פרידה מפוקסי
יצחק פוקסמן, פוקסי, הלך לעולמו והשאיר אחריו משפחה, חברים וקהילה גדולה
של אנשים שנהנו מחברתו ומידיעותיו. קטעים מתוך ההספדים שכתבו חבריו
אני רוצה להאמין שאתה משקיף עלינו מלמעלה, רואה
את הקהל הנוכח כאן, שבא ללוות אותך בכבוד ב“סוף
הדרך“, וכולל את משפחתך, מוקיריך וחבריך שליוו אותך
השנים האחרונות.
80-
והצטלבו בדרכך ב
בקהל זה נוכחים גם חבריך מקורס מ“כים מחזור י“ב של
הנח“ל ואני אחד מהם שמייצג אותם. יחד עברנו את הקו
ל
רס, יותר נלחמנו על אמת באש חיה ובאויב אמיתי, מאשר
שנים, אבל הצבא
60-
התאמנו. אבל שרדנו. מאז, עברו כ
הפך אותנו ל“אחים לנשק“ לא כמליצה ספרותית, אלא כמ
ל
ציאות חיים. נכון שאנחנו לא נפגשים כל יום שישי בערב
לקבלת שבת, אבל, אם וכאשר אחד מחברינו הלוחמים יזד
ל
קק לעזרה, הוא יתקבל בחיבוק בחום ובאהבה.
לזכותו של פוקסי צריך לומר שהוא ידע לשתף ובגדול.
מספיק שהייתי אומר מילה אחת, כמו למשל “קיסריה“,
ומיד הייתי מקבל הרצאה שוטפת, בלתי ניתנת לעצירה,
גם אם הטלפון מצלצל, האינטרקום מזמזם, ומישהו דופק
בדלת.
היית נהג ב“אגד“, היית מורה דרך, ואין פלא שארץ ישראל
זרמה בעורקיך. בידע ובהתלהבות הדבקת את כל שומעיך
וגרמת לסקרנות שלהם לשאול עוד ועוד. אתה לא העב
ל
שנים ככה סתם. אתה חיית אותם במלואם, הגעת
80
רת
להישגים אישיים ומשפחתיים מלאי סיפוק. לבני משפחתי
אני אומר, שכאשר יגיע היום בו “אחזיר ציוד“, אל תצטערו
עלי, כי ניצלתי עד תום את תקופת החיים שהוקצתה לי, וזו
הייתה תקופת אושר גם כשהיה קשה. כן, זה מתאים גם לך
כי ידעת לנצל כל יום בחיים, ולעשות “מלימון לימונדה“.
לפני פחות מחודש נפגשנו בביתכם המקסים, ישבנו על
המרפסת צפינו בנוף המהמם והעלנו זיכרונות. לא העלי
ל
נו על הדעת, שבעצם זו פגישת פרידה. יתרה מזו: למחרת
צלצלת אלי, סיפרת לי כמה נהנית ואפילו ביקשת שאיזום
פגישות המשך.
עכשיו, תפרגן לנו שם למעלה, כמו שאנחנו אוהבים אותך
כאן למטה. תשמור לנו מקום טוב באמצע, אפילו שאנחנו
לא ממהרים להגיע, כי אנחנו עסוקים כאן למטה.
היה שלום, בשם כל חבריך לנשק מקורס מ“כים מחזור
1955
י“ב, נח“ל
אני רוצה לומר כמה מילות פרידה. ראשית, תודה על פו
ל
פלוס. זה היה
50
עלך ועל הנתינה שלך למועדון למועדון
לפני שנים, אז התחלנו את פעילות המועדון בצריף הקטן.
היו ימים בם ישבנו מכורבלים בצריף ומנהלים שיחות, מה
ואיך לעשות. אתה הסברת במועדון שאתה מדריך טיולים
ואתה מוכן לתרום מהידע הרב שלך. כך התחילו טיולי
ואתה הפכת למדריך שלנו, ואנחנו בהדרכתך,
50+
מועדון
נהנינו מהנוף וההיסטוריה שליוו אותנו ממטולה עד אילת.
אני זוכרת את שמחת הנתינה שלך, ואת סיפוריך שלא
היה להם סוף, כי היית צריך למצות כל פיסת מידע שהיתה
בידך. ואם לכותבי הספרים היתה אפשרות לשמוע אותך,
מכבד אותנו בפנינים מספריהם, הם היו טופחים לעצמם על
הכתף, בראותם שלא לשוא נכתבו המילים, הנה האיש שלנו
מוציא אותנו לטיולים.
פוקסי ידיד יקר, הכרנו אי אז בתחילת שנות התשעים של
המאה הקודמת כאשר שנינו בנינו את ביתנו יחדיו בכפר
ורדים, ותוך זמן קצר התחברנו כאילו הכרנו עשרות בש
ל
נים, ומהר מאוד גיליתי את הלב הענק שהיה בתוכך, כמה
טוב לב, כמה רצון לעזור. כאשר חליתי ואושפזתי מי שעזר
וסייע יותר מכל לרותי ולי, היית כמובן אתה, ועל כך כל
ימי חיי אכיר לך טובה. אחרי זמן קצר של היכרות למדתי
להכיר גם צדדים נוספים שהיו בך, כמו החוכמה והידענות
מעוררת ההשתאות.
פוקסי היקר היית לי האח הגדול, חבר בלב ובנפש קשה
עלי המחשבה שמהיום לא אשב איתך ונשוחח על עניינים
ב“רומו של עולם“, נשתה איזה כוסית משקה חריף שתמיד
היה זמין אצלך בארון, ותלמד אותי עוד פרק בהיסטוריה
שלא לומדים בשום אוניברסיטה, כי רק אצלך היה אפשר
ללמוד עם היסודיות שבה חקרת את הדברים.
לעשות מלימון לימונדה
מתוך הספדו של דן שבק, חבר מקורס המ“כים
שמחת הנתינה
מתוך מילות הפרידה של רחל פולס
פרק בהיסטוריה
מתוך ההספד של אריק וינר