29 / 48
29
2016
יולי
265
גיליון
|
|
וגדול בהווי של החניכים ושל עצמם.
עבורי וגם עבורם הצפונבורי הוא הח
ו
וויה האחרונה של השנה בצופים, והוא
מהווה את השיא הגדול של השנה, אליו
מתכוננים בצורה רציפה ואינטנסיבית
במהלך כל הקיץ.
אתגר השינה
טל מיאודובסקי, כיתה י"ב,
מרכזת הדרכה צעירה
כמי שאחראית על שכבות ד׳ עד ו'
בשבט, חוויתי במהלך המחנה חוויה
מיוחדת ושונה עם אחת מחניכות השי
ו
כבה הצעירה.
לפני המחנה החניכה התריעה על
בעיות שינה קשות ופחדה שדבר זה
ימנע ממנה להשתתף במחנה. שוחחתי
עם אביה באחד מן הלילות והוא שיתף
אותי שבלילה שעבר היא דיברה איתו כל
הלילה והיה לה מאוד קשה להירדם. זה
הזכיר לי אותי בהיותי ילדה קטנה, רק
שאצלי הבעיה הייתה ביום. בלילה יש
ו
נתי כמו תינוק, ושום נדנוד של מדריך
לא הפריע לי.
אביה שיתף אותי שהוא קצת קשוח
איתה, והוא כבר לא יודע אם זה באמת
הדבר הנכון להתנהג כך עם בתו. הב
ו
נתי אותו, ופתאום הבנתי גם את אמי
שהייתה קשוחה איתי כשהייתי חני
ו
כה בעצמי, ואמרה שאני חזקה ויכולה
להישאר עד הסוף למרות שרציתי כל
כך הביתה. שיתפתי את האב בחוויה
שלי עם אמי, ובתחושת ההנאה והסיפוק
שהייתה לי בסיום המחנה. אמרתי שאני
בטוחה שגם בתו תרגיש כך.
החניכה הייתה חמודה ונהדרת. ניכר
כי קיבלה חינוך טוב והיא מגיעה מבית
אוהב. יצא לי לעשות איתה סיבוב בכל
השבטים ולהכיר לה את הנושאים של
המחנות האחרים, ואפילו סיפרתי לה על
כמה פאדיחות שהיו לי.
לקראת שלוש וחצי לפנות בוקר היא
אכן נרדמה סופית, וכמובן שהתעוררה
שוב כשאני כבר הייתי בשק שינה שלי.
היא דיברה עם אביה בטלפון, למרות
כל הניסיונות שלי שהדבר לא יקרה.
למחרת בבוקר דיברתי איתה, והיא כבר
רצה ושיחקה עם הכדור, הרגישה בסדר
גמור ורק חיכתה לפעולה עם המדריכים
שלה.
אני מאוד שמחה שהיא נשארה בלילה
הזה, ועוד יותר שמחה שיש הורים שסו
ו
מכים עלינו שנשמור על ילדיהם, ומאפ
ו
שרים להם להתבגר עוד קצת במחנה כה
אינטנסיבי ומאתגר!
אחים קטנים
עדן זוהר, כיתה י"א,
מדריכת גדוד שחף
אני בצוות הדרכה של כיתות ח' עם
עוד שלוש בנות תותחיות, כולנו בכי
ו
תה י"א מבתי ספר שונים, ונכנסו לשנה
הזאת עם הרבה חששות וציפיות. במה
ו
לך השנה גילינו, חווינו ועברנו תהליך
מדהים. כולנו מדריכות שנה שנייה,
ולמרות כל העומס והקשיים, הבגרויות
ושיעורי הנהיגה והחברים, החלטנו
לקחת על עצמנו עוד שנה משמעותית
של הדרכה בצופים.
במהלך השנה היו עליות וירידות,
ילדים
35-
אבל נחשפנו לשכבה של כ
מדהימים, מלאי רצון ללמידה, להבנה,
אווירה טובה, שיתופיות וחברות. ממש
בסוף השנה החניכים עברו "הבטחה",
התהליך המשמעותי שעוברים בכיתה
ח', וכולל תהליך ובסיומו טקס, בו כל
אחד מבטיח לתת את הטוב ביותר שלו
ולתרום כמה שהוא יכול למען התנועה,
הסביבה, חבריו ועצמו.
הגענו לצפונבורי עם ילדים מגוב
ו
שים וחזקים, מלאי התלהבות ורצון
לעבודה קשה. במחנה זה הגיע תורם
להקים מבנה משלהם, הקשור לנו
ו
שא הצפונבורי, והם עמדו בו בגאווה
כשבנו סביבון לתפארת. הם עבדו בלי
הפסקה, היו מאוד עצמאיים, שיתפו
פעולה באווירה בוגרת וחברתית, וכל
הזמן ניסו למצוא דרך לתרום, להש
ו
תתף ולהרגיש חלק.
במהלך השנה והמחנה נוצר בינינו לבין
החניכים קשר כל כך מיוחד, חזק ואוהב,
כך שהפרידה הייתה קשה במיוחד. מאוד
מרגשת, מלאת דמעות, אבל גם צחוק
וגאווה גדולה מאוד. בפעולת הפרידה
חשבתי שאתמוטט מרוב עצב שזה נגמר,
אך מיד הבנתי שזה לא הסוף, אלא רק
התחלה של עוד תהליך שמחכה להם
בשנה הבאה.
כולנו למדנו להיות חברים טובים,
לכבד את עצמנו ואחד את השני, לעשות
סדר עדיפויות ולמצוא זמן לכל מה שא
ו
נחנו רוצים להספיק. הכרתי ילדים שאני
יכולה לנהל איתם שיחות עמוקות, וגם
לצחוק איתם כל כך עד שלכולם כבר
כואבת הבטן.
זו הייתה אחת השנים הכי משמעותיות
וחשובות שהיו לי, ואני אקח אותה לכל
החיים. תודה לחניכים שלי, אני אזכור
כל אחד ואחת מכם, כי בשבילי אתם כמו
אחים קטנים. ותודה לצוות של הבנות
המדהימות, שתמיד תהיו לי צוות ותי
ו
שארו מבין החברות הכי טובות וקרובות
שלי.
מסדר פרידה מהשמיניסטים, שנפרדים מהשבט אחרי תשע שנות פעילות
שימי, אבא לחניכה בכיתה ה', הצטרף למחנה לארבעה ימים והפך את
החוויה המורכבת של הכנת האוכל לקלה, נעימה וטעימה