39
גיליון 622 ספטמבר 3102
|
שייקה ממשיך לצעוק. מנחם
אומר ”תחנקו אותו", החלטה
קשה שהוא הסתובב איתה
כל השנים, אבל אין ספק
שזו ההחלטה הנכונה. אביטל
אומר ”רגע, יש לי רעיון".
הוא לוקח את קופסת הסיג
רות שלו, קורע אותה וכותב
על הנייר: ”שייקה, אל תצעק,
יש סורים בחוץ". שייקה
משתתק.
יום שני בבוקר. עוד הת
קפה של הסורים עלינו. יש
חור בקיר דרכו אני רואה את
השמים. שוב כולם נפצעים.
התותחן שלי, שלום פחימה,
נהרג. חיל האוויר, שחזר
לכשירות, מצליח להשמיד
את סוללות הטילים ומתחיל
לתקוף את הסורים גם באזור
תל סאקי. שני סורים נכנסים
לבונקר שלנו. הם עומדים
בפרוזדור בו מונחת הגופה
של רוני, שנהרג בחוץ על
הנגמ"ש, נשארים בפרוזדור
ולא נכנסים פנימה. גם הם
מאוד מפוחדים. אצלנו אף
אחד לא נושם. כל אחד מקווה
להיאחז בצ'אנס הבא לחיים.
יה-יה אומר למנחם בקשר
כבר מיום ראשון ”מנחם,
הכוחות שלנו בדרך אליכם
עוד מעט יחלצו אתכם".
אחד הדברים שנשארו
חרותים בי הוא איך אפשר
לחכות לדקה הבאה במשך
יומיים. אתה אומר לעצמך
אוקיי עברה דקה והם עוד לא
הגיעו, בוא נעבור את הדקה
הבאה. קוראים לזה תקווה.
ביום שני בשעה 00:41 אנ
חנו שומעים טנק עולה לתל.
מנחם אומר ”זהו, הסורים
באים להפציץ את הבונקר.
חוזרים על תרגיל הרימון,
אבל הפעם מנחם ביקש
שנשמור את הניצרה ביד
השנייה.
הטנק נעצר ומדומם מנוע.
דממת מוות. ואז נשמעת
קריאה בעברית: ”הי, יש פה
טנקיסטים?".
לקח עוד כמה דקות עד
שעלו אלינו קומנדקרים עם
רופאים. אני זוכר את עצמי
קם מהמיטה, מדדה החוצה
על רגל אחת. בחוץ אור חזק,
מולי עומדים מילואימניקים
בגיל של אבא שלי, ומה
בונקר יוצאים ילדים בגיל
של הילדים שלהם, שחורים,
קרועים, פצועים. הם פשוט
עמדו שם ובכו. אחר כך הב
נתי כמה מרגש זה היה בש
בילם ואיך זה התחבר אצלם
לילדים שלהם.
רופא הושיב אותי על סלע
והעניק לי טיפול ראשוני.
הוא השכיב אותי על אלונ
קה והתחלתי לחרחר. הרופא
תפס חייל מגדוד 05 ואמר לו:
”קח את הפצוע הזה, תוריד
אותו למסוק. ברכב רגיל הוא
לא יגיע חי לבית החולים".
כשהגענו למסוק התברר
שאין מקום. החייל שכנע
את הטייס לפרק את המקלע,
הושיב אותי על ההדום של
המקלען וקשר אותי בחזה
עם פלנלית למסוק כדי שלא
אפול החוצה. כך המראתי
בטיסה מעל הגולן. הכל בער
מלמטה, ואני עדיין לא הבנתי
מה אני רואה.
במנחת בבית החולים ראיתי
מולי את בן דוד שלי, שעוזר
להוציא פצועים ממטוסים.
הוא בקושי זיהה אותי. אני
מבקש ממנו שיתקשר להורים
שלי ויודיע להם שאני חי ויש
לי רק שבר ביד.
כשיצאתי מהרנטגן הייתי
מת לסיגריה. קיבלתי
ממישהו, והתחלתי לעשן
סיגריה כיפית כזו, שהייתה
האחרונה בחיי. הרופא יצא
מחדר המיון ואמר לי: ”מה
אתה מעשן, יש לך ריאה
פגועה, כל העשן יוצא לך".
מסתבר שמההדף נקרעה לי
הריאה, והרופא בשטח זיהה
את זה, למזלי.
הדינמיקה שאחריי
והאנדרטה
רק כחצי שנה אחרי המלח
מה נודע לנו מה קרה לאיציק
ניגרקר, שיצא מהבונקר
להיכנע אבל לא מצאנו את
גופתו לאחר החילוץ.
מסתבר שהסורים כן לוקחים
שבויים. איציק סיפר שכשי
צא מהבונקר עמדו מולו שני
חיילים סורים. הם שאלו אותו
בתנועת ידיים כמה חיילים יש
בבונקר. הוא סימן להם שיש
ארבעה וכולם מתים. ”ראיתי
את האצבע שלו סוחטת את
ההדק", אמר איציק, ”וקפ
צתי הצידה". זה היה הצרור
המשך בעמוד הבא
¼¸¸¶ ¸»Á° a ²´¸Å a ¾´µ½
»´° ³±½» ²´½Å
¾´Ãų °º´º ¾´¸¿Æ É´»Á½
±¶ ¸°ÇÁ´ ´
³¶¸Éà ɴÁÈ
³°¸°À³ ¸°´È¸¸´ ¼¸²Ç´ Çú° ¼´¸ ¼´¸
¼¿¸¶ ¼¸¶´»È½
³ÇÃÀ½³
³¶´ÉÃ
¶½È ±¶
É´»Á½ ¸¿À
¯»Ä
·½¹ ì¶
¼¸²¶´¸½ É´¯»Æ¶ ¸É´Ç¸È
13880
ʣʥʷʩʮ ʬʩʬʢʤ ʭʥʸʮ ʰ ʣ ʺʺʮ ʤʴʶʮ
6 K D F K D P F K H Q # J P D L O F R P
ʬʩʩʮ ʩʠ
°»·Ä Å°²°Â·¯
¸´ÃĿŹ «·
Å°¹¶¯ ·½° Å°¶´« ·½
À´Ã¸·° ¼¸ÅÁ ¼´µ¸± a ¼¸ÅÁ ÉɸǺ´ ¼´µ¸±
¼µ± ¸´¿¸Ã a ¼¸ÅÁ ÉÆÉÁ³ a ´¿½ ¼Á ¼¸ÅÁ ¼´µ¸±
¸½´¿´Ç±¯ Ä´Á¸¸ a É´»ÁÉ ÉDzÀ³ a ¼¸¶·È ɴƵ¶¯
¸¿È´± ÄÁ ¸ÇÅ´½ a É´²¿À a ³ÆÀ³» ¼¸ÅÁ
²´Á´ ³¿¸±» ÄÁ ¸ºÇ²½ a ÄÁ ¸»±»±
³ÆÀ³» ¼¸ÅÁ
¸¿È´± ÄÁ ¸ÇÅ´½
w
É´²¿À
É´¿½µ³»
Æ´°À¸¸Ã° ´¿É´¯ ´Èö
