32
גיליון 622 ספטמבר 3102
|
04 למלחמת יום כיפור
מגזין
עם הסיוע האוירי?". ואז הוא
אומר לי את המשפט המיתו
לוגי: ”אין סיוע אוירי, סוף".
כל המטוסים הישראלים
שראיתי באותו יום, בערו
וצללו למטה. זה כמובן לא
נתפש אז בראש שלי, הרי
הפסקתי לחשוב ולנתח, וג
דלתי על מיתוס העליונות
האווירית שלנו. זה השלב
שבו אמרתי לעצמי ”יאללה,
חלאס, נתמודד עם הדברים
אחרת".
יחד עם הטנקים נכנסו גם
חיילים של חיל הרגלים הסו
רי. ארטילריה סורית מפגיזה
לתוך העמדות ואנחנו נסוגים
אחורה לעמדה אחרת. הטנק
של המ"מ חוטף פגיעה. אני
נוסע אליו ומעלה את הצוות
על הטנק שלי. על המקום נתי
)המ"מ( אמר ”סע לג'וחאדר,
ניקח את הטנק של אשר".
וכך עשינו. בדרך חזרה פג
שנו חמישה טנקים של הגדוד
השני שבאו לעזור לנו. ניהלנו
קרב עם טנקים וחיילי רגליים
סורים שהיו בשטח שלנו,
שבעה טנקים מול הסורים.
בשעה 00:71 קיבלנו פקודה
לעזוב את ציר הנפט, לנסוע
דרומה ולהצטרף למחלקה 3
שלנו, שאיבטחה את מוצב
611 בו ישב הנח"ל המוצנח.
זה מוצב שהסורים לא הצלי
חו לחדור אליו במשך שלושת
הימים בהם היו בדרום רמת
הגולן. החבר'ה שם הצליחו
להשמיד את הטנקים הסו
רים שנכנסו למוצב. חבורה
מופלאה. הטנקים שלנו עמדו
מסביב למוצב, ירו בסורים
וגרמו להם פגיעות קשות.
התחמושת בטנקים אזלה,
אבל לא אישרו להם לעזוב.
הפקודה שלנו היתה לחלוק
איתם את התחמושת שלנו,
וגם אנחנו היינו כבר עם ”חצי
בטן". מישהו בפיקוד חשב
שזה יפתור את הבעיה, כי אף
אחד לא באמת ידע מה קורה
בדרום רמת הגולן.
עזבנו את השטח ונסענו, גם
הפעם כמו שלמדנו באימונים,
לא על הכביש. מי שהיה נוסע
עם טנק על הכביש קיבל 03
יום בפנים, אז נסענו על דרכי
עפר. כל הצבא הסורי נסע על
הכביש אבל אנחנו לא. מי
רוצה להיכנס לכלא?
פתאום נפתחת
אש תופת
מתחיל להחשיך. נתי מציע
לקצר מהשטח, לעמוד על
עמדה גבוהה, ולעזור למחל
קה 3 מהצד. אני מסתכל מז
רחה ורואה בעמק למרגלותי
טנקים סוריים שתותחיהם
מכוונים לכביש. אני מבין
שהסורים אורבים לחטיבה 7
ששלחה לנו פלוגה לעזרה.
אני מתקשר למ"פ בפעם
השלישית ואומר לו ”תודיע
לכח של חטיבה 7 שבנקודה
הזו יש מארב טנקים על הכ
ביש, שייזהרו".
נתי אומר לי בוא ננסה
לירות עליהם. אנחנו יורים,
אבל אין לנו מספיק הנמכה
והפגז עובר מעליהם. ואז כל
התותחים שלהם מסתובבים
אלינו. אנחנו נסוגים אחו
רה מהר, מנתקים מגע מהם
וממשיכים לנסוע.
תוך כדי נסיעה למוצב 611
ראיתי אבוקות נדלקות על
הכביש והבנתי שמישהו לא
העביר לחטיבה 7 את הידי
עה שמסרתי. מסתבר שהייתי
האחרון שדיבר עם המ"פ.
הוא נהרג זמן קצר לאחר
שדיברתי איתו בקשר והם
לא ידעו שהם נכנסים למא
רב. שלושה טנקים ראשונים
הצליחו לעבור, אחד הצליח
לברוח אחורה, כל השאר
הושמדו על הכביש עם נפ
געים רבים, הרוגים ופצועים.
כבר חושך. אני רואה צללית
של טנק נוסע במרחק של
אולי 05 מטר ממני. אני רואה
שהמפקד יושב על הצריח
ומעשן סיגריה. הבחנתי שזו
צללית של טנק סורי, ואני
אומר לתותחן שלי ”תנמיך
קנה ותרביץ פגז!". הוא אומר
לי ”אבל זה טנק שלנו", ואני
אומר לו ”מהר! לפני שאנח
נו מתנגשים בו". הוא יורה,
הטנק מתפוצץ ובלהבות שלו
אני רואה שיירה של טנקים
סוריים. אנחנו בסך הכל שני
טנקים, נתי אומר ”אחורה",
ואנחנו ממשיכים למוצב 611
בדרך אחרת.
במוצב ”בוקה ומבולקה".
טנקים שרופים, נגמ"שים
שרופים הכל מכוסה עשן.
מכשיר הקשר שלי מתקלקל
ונתי נעלם לי בתוך העשן.
אני נלחץ ונוסע אחורה לתקן
את מכשיר הקשר. מצאתי
ואדי קטן. דוממנו את המנוע
של הטנק ונהיה שקט. אנשי
הצוות רוצים לצאת מהט
נק להשתין. אני אומר להם
להשתין במימיות. אני מנקה
את המכשיר, דופק עליו רק
שיחזור לעבוד. מחבר אותו
ושומע את המ"מ שלי מדווח
שעלה על מוקש. אני עולה
זהו צילום אוויר שצולם ביום שני 8 באוקטובר בשעה 00:41 לערך, בו נראה הבונקר
ורכבי החילוץ שהגיעו לתל סאקי, כולל המסוק שתכף יפנה את אביעם עם פצועים
נוספים. הדרך בה הגיע הצילום לאביעם היא סיפור בפני עצמן
המשך מעמוד קודם
המשך בעמוד 73
צפון
צילום אוויר של רגע החילוץ
