א-לה כפר | עיתון כפר ורדים והסביבה | גיליון מספר 276 - אפריל 2017

10 / 64

| 10
חירות שצומחת מהחוק
וצאה לאור: ה
אשכול מדיה בע"מ,
2514700 כפר ורדים 31 יערה
8961838-050 , פקס9977474-04
|
4.5 . חומרים למערכת ניתן להעביר עד יום חמישי11.5.17 הגיליון הבא של עיתון א-לה כפר יופץ ביום חמישי
כפר ורדים, אבירים, אלקוש, בן עמי, גיתה, געתון, הר חלוץ, זיו הגליל, חוסן, חרשים, מופץ ביישובים קהילתיים בגליל המערבי:
יחיעם, כברי, כליל, לבון, לפידות, מעונה, מעלות, מצובה, מצפה הילה, מתת, עין יעקב, פלך, פקיעין חדשה, צוריאל, תובל, תפן
עורך ומנהל
אייל כץ
מייסד ועורך אחראי
ניר שילה
עידית נבועיצוב:
דפוס ידיעות תקשורת הדפסה:
בשער: יורם איילון
צילום: אייל כץ
כפרלָה-ַא
עיתון כפר ורדים והסביבה
חודש ניסן, הטבע בשיא פריחתו, הכל
מלבלב ופורח, שעות האור מתרבות, שעון
הקיץ כבר כאן – אביב הגיע פסח בא. חג
הפסח הוא המועד החשוב ביותר בלוח
השנה היהודי, הראשון בשלושת הרגלים,
יום הולדתו של עם ישראל היוצא מבית
עבדים לחירות.
"בכל פסח חייב אדם לשאול את עצמו:
מתי נולדתי? היכן נולדתי? מהו הזיכרון
ההיסטורי שאני נושא עמי? אני מסתכל
בתעודת הזהות שלי וקורא את מה שכתוב
בכתב בלתי נראה: הורי נולדו כעבדים
במצרים, כשפרעה מלך מצרים ציווה על
רצח העם הראשון בהיסטוריה. גם אני
הייתי שם" (יצחק טבנקין).
ליל הסדר הוא יום ההולדת של עם
ישראל. בלילה הזה נצא למסע משפחתי:
נחווה מחדש את היציאה של אבותינו
מעבדות לחירות, משיעבוד פנימי אל
חופש ותקווה. בלילה הזה נספר, נאכל
ונשיר, עד שנראה עצמנו "כאילו אנחנו
יצאנו ממצרים".
התורה חייבה סילוק מוחלט של כל חמץ
מן הבית, שלא יאכל, יימצא או ייראה:
"שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם...
כל מחמצת לא תאכלו, בכל מושבותיכם
תאכלו מצות" (שמות י"ב י"ט-כ). אבל
מה פשר הסילוק והטיהור הזה? כיצד הוא
קשור לחג האביב והחירות? כיצד עבודת
הפרך של ביעור פירורי לחם ישן קשורה
לחירות? חלק מהפרשנים מתייחסים
ל'חמץ" באופן מטאפורי, סמל מוחשי
לדברים שאותם עלינו לבער בחיינו בתחום
הנפשי, המוסרי והחברתי. הניקיון החיצוני
נעשה תמריץ לניקיון פנימי, להתבוננות
בנפשנו פנימה ולביעור ה'חמץ' מתוך
לבנו. לאחר סילוק הישן והמוחמץ, יש
מקום להתחדשות של אביב וליציאה לדרך
שה, משוחררת יותר.
הדבר הראשון שאלוהים מספר על עצמו
במעמד הר סיני הוא "אנוכי ה' אלוהיך
אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"
(שמות כ' ב). אלוהים אומר זאת לפני
שהוא מצווה עלינו לא לגנוב ולא להרוג;
לפני שהוא מצווה עלינו לשמור את השבת
ולא לעבוד אלילים. הדיבר "אנכי ה'
אלוהיך אשר הוצאתיך... מבית עבדים"
הוא הראשון מבין עשרת הדיברות. הוא
מצווה עלינו לזכור לעד שאלוהינו הוא
אלוהים של חירות, ושהמצוות שהוא
מציע לנו הן מתנות ולא עול, קבלת מצוות
אלו אינה מהווה התכחשות עצמית אלא
שחרור. אלוהים לא מעוניין בהכרת התודה
שלנו. אלוהים רוצה שנבין ששום דבר לא
חשוב לו יותר מחירותנו. יותר מכך: הוא
רוצה ללמדנו שחירות תלויה בחוק. יכולנו
לבחור לחגוג את חירותנו במסיבה רועשת,
פרועה ו'משוחררת' כפי שעושים אחרים.
אבל אנו עושים 'סדר' של חוקים והלכות,
כי מתוך כך צומחת חירותנו.
אחרי ביעור החמץ, הדלקת הנרות,
סידור קערת הסדר, ברכת הילדים, אמירת
סימני הסדר והקידוש על היין, מגיע
זמן ברכת שהחיינו. למרבה ההפתעה
הברכה "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן
הזה" איננה תופסת את מהות הזמן כעין
רוח גדולה שעוברת עלינו או כגל מים
השוטף אותנו. היא מבינה את הזמן
כמימד מסתורי, נייח ככל הנראה, שאנחנו,
היהודים, נעים בתוכו או על גביו. במהלך
תנועה זו אנו מגיעים אל תחנות שונות
– ימים, שבתות מועדים – אשר צצות
במרחקים קצובים כתחנות תדלוק, בקרה,
או מעבר. בליל הסדר, בשעת אמירת
הברכה, אנו מגלים כי אנו נעים במעגלים
סלילניים במימד הזמן. נעים ללא הפסקה
קדימה ויחד עם זאת חוזרים במדויק על
תנועתנו המעגלית. מדי שנה אנו שבים
וחוזרים בדיוק אל אותה תחנה שבה היינו
לפני שנה, לפני מאה שנים ולפני אלפיים
שנה, וגם נהיה בעוד שנה ואלף שנה, תמיד
אל הנ"צ של "זמן חירותנו". על כן אנחנו
יכולים לומר ביושר "בכל דור ודור חייב
אדם לראות כאילו הוא יצא ממצרים".
אסיים בשירה של לאה גולדברג "למדני
אלוהי", ובברכת חג חירות שמח ואביב
פורח, שלא יהיה יומנו עלינו הרגל.
ניר שילה פתחדבר
למדני אלוהי
ברך והתפלל
על סוד עלה קמל
על נוגה פרי בשל
על החירות הזאת
לנשום לחוש לראות
לדעת לייחל להיכשל
למד את שפתותי
ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך
עם בוקר ועם ליל
בהתחדש זמנך
עם בוקר ועם ליל
לבל יהי יומי
עליי כתמול שלשום
לבל יהי עליי
יומי הרגל
יומי הרגל
/ לאה גולדברגלמדני אלוהי
ילדים קוראים בהגדה בסדר פסח ראשון
בישראל במחנה עולים, שנות הארבעים