37 / 48
37
2016
מאי
263
גיליון
|
|
דז'ה וו
אריה שטרן
אביבה זוהר
תחנת הרכבת היא סמל
משמעותי ב"תחנות חיי".
בתקופה בה נאלצתי לבקר
פעמים, בחרתי
33
ברמב"ם
5
לנסוע ברכבת, כל שבוע
ימים, מנהריה לבת גלים וח
ת
זרה, עד גמר הספירה לאחור.
כשסיימתי, יצאתי "קורנת"
מבפנים ומבחוץ... ניצחתי
בזכות האופטימיות וזכיתי
בזמן בלתי מוגבל להקדיש
לעצמי ולאחרים.
בחודשים האחרונים המ
ת
סילה התארכה עד אשדוד,
הישר ללב אמי היקרה,
גאולה גרינשטיין, כדי להכיל
ביחד את האהבה ההדדית.
מעדיפה את הנסיעה הארוכה
ברכבת, הלוך וחזור לאורך
שפלת החוף, מבלי להיקלע
לפקקים בכבישי ארצנו. עו
ת
צרת בספריית התחנה, אולי
אעלה בחכתי ספר מעניין.
מתיישבת עם הפנים לכיוון
הנסיעה ליד שולחן, עליו
לא בא לי טוב הפייסבוק הזה
התמכרתי, עכשיו לך תצא מזה
שורף שעות בימים ובלילות
"מגרד" מהעבר עוד כמה חברים וחברות
מה? לא תתעדכן מי אכל
סטייק עסיסי מבשר של גמל?
או עם מי בילה אמש האדון אפריים
ובאיזה פאב לגם כוס יין?
מי נופש לו כעת בסבבה בקלאב-אין
ולא שכח חלילה לדווח בצ'ק-אין?
ומי אוכל מלוא הצלחת
באיזו מסעדה ביבשת נידחת?
ובאיזו אוניברסיטה למדה שושי?
שעל פי זכרוני, סיימה כיתה ג' בקושי
ואיך נולדו לפנינה וחיים, זוג המפחידים
נכדים כאלו חמודים
אני רוצה שכולם ידעו מה בישלתי
ואיזו עוגה מדהימה אפיתי
חייב לפרסם ובמהרה
אם לא פרסמת, זה לא קרה!
מניחה ספר, פנקס ועט. תמיד
צצים רעיונות לכתיבה.
בדרך חזרה לכפר ורדים
מחשבותיי וחוויותיי התע
ת
רבלו בין מציאות לחלומות
בהקיץ. בין עבר להווה.
אמש התקיים במרכז אומ
ת
נויות באשדוד ערב זיכ
ת
רון מרגש לניצולי השואה,
בו השתתפו אימי ואחותה.
באותה השעה הוזמנה אמי
להשתתף גם ב"זיכרון בס
ת
לון" עם בני נוער, מדריכים
ורכזת הפרויקט של "רוח
יהודית", ולספר על מסע
ההישרדות יוצא הדופן של
אימה ושמונת ילדיה במשך
שנתיים וחצי עד ברגן בלזן,
ושחרורם במסגרת חילופי
שבויים בפורטוגל.
היות שתיעדתי את הסיפור
המופלא של המשפחה ואני
חיה אותו בשיחותיי עם אימי,
התנדבתי לספר במקומה כבת
לדור שני לשואה.
בעזרת מפת אירופה בת
ת
קופת השואה, יצאתי עם
הצעירים למסע אל הבלתי
נודע מארץ לארץ, בו שזורה
אמונתה החזקה של סבתי,
השמירה על ילדיה, עד שובם
לביתם בריאים ושלמים. הנ
ת
ערים גילו עניין, שאלו שא
ת
לות ובסיום הערב הודו לי
ואני הודיתי להם שאיפשרו
לי לספר.
lll
למחרת, בדרכי הביתה,
בעודי משחזרת את החוויות
מאמש, נבהלתי כשהרכבת
נעצרה לפתע בשום מקום.
נהג הקטר הודיע בכריזה
שבשעה עשר תישמע צפירת
יום הזיכרון לשואה והקהל
מתבקש לעמוד. דממה שררה
בקרון. כולם עמדו כדבוקה
אחת במעבר הצר בין הכי
ת
סאות – חיילים, נוער, קשי
ת
שים, חרדים וערבים. חשתי
מחנק, חוסר נוחות, העברתי
משקל מרגל לרגל. אף אחד
לא זז. אני עצמתי את עיניי,
חשתי את סבתי, עומדת עם
התינוק בידיה וילדיה אוח
ת
זים בשמלתה בחיל וברעדה.
דלת הקרון נפתחה ורוח קרה
חדרה והרעידה את גופי.
נביחות הכלבים, צעקות
"ראוס!" ואור הפרוז'קטור
הקפיאו את עמידתם. נאחזתי
בתמונה שלאט לאט נמוגה.
עורי חידודין חידודין. "אל
תיעלמו", צעקתי בלי קול.
רציתי להזהירם. עוד רגע
ייאלצו לרדת למגרש המס
ת
דרים הקפוא ליד הצריפים,
להשיל את בגדיהם ולע
ת
מוד עירומים בקור. מי יגן
עליהם?
דקת הדומיה הסתיימה.
הנוסעים התיישבו במקו
ת
מותיהם. הרכבת המשיכה
בשקשוק גלגליה ועדיין שרר
שקט בקרון. כל אחד עם מח
ת
שבותיו, בחירותיו והזיכרון
הפרטי.
התנחמתי, לפחות מצד אמי
המשפחה שרדה. זכיתי לס
ת
בתא, סבא, דודות ודודים.
משפחה גדולה לתפארת.
הפייסבוק משגע אותי
אחרי כמעט עשור של סירובים
בהן טענתי בתוקף שאלו אינם ממש חברים
שאלו אינם החיים האמיתיים
נכנעתי למפלצת, נפלתי כמו כל האחרים
כל תמהוני או סתם איזה לץ
מביע דעה נחרצת ומצייץ
וכל כסיל, אוויל ואידיוט
חייב לפרסם מידי יום איזה פוסט
אחד מוזר, כותב כל יומיים איזה שיר
ובקצב ממש לא סביר (כלומר מהיר)
ומי שאין לו מה לומר?
משתף סרטון של אחרים או איזה מאמר
לייק לייק תרדוף
ושיתופים עשה בלי סוף
פרסם מאור השחר ועד צאת החמה
למען יאריכו ימיך על פני האדמה
אם אאסוף לי המון חברים וחברות
כלומר, כמה אלפים לפחות
משרד פרסום כבר יציע לי חוזה
ואז אוכל להתפטר ולהתפרנס מזה
ועם הקודש מתפלל ומתחנן:
תנו לי לייק, זה לתחרות
תעשה לי לייק, עשיתי התערבות
תן לי לייק, נסגור ת'אלף השישי
תעשה לי לייק, זה טוב לדימוי האישי
תן לי לייק, זה טוב לעסקים
תעשה לי לייק, בלי זה אנחנו לא נרדמים
תן לי לייק, באמ-אמא שלך, מה-כפת לך?
תעשה לי לייק, ואני גם אפרגן לך
מר צוקרברג ידידי היקר
סגור ת'בולשיט, רצוי כבר ממחר!
עם כל הרספקט והכבוד
אנשים צריכים בבוקר ללכת לעבוד
לא שאני מקנא חברי היקר מארק
אבל הגיע הזמן לשים סוף לברדק
מוריד את הכובע על הרעיון
אבל רבאק, כבר מזמן עשית ת'מליון
כן, אתה יודע עלינו כל פרט ופרט
ואנחנו עליך רק מעט
נעולים באתר עם הלוגו הכחול,
ממש סיוט האח הגדול