47 / 64
47
, פסח תשע"ו
2016
אפריל
262
גיליון
|
|
המשך בעמוד הבא
התיאטרון הקהילתי המעורב של עמותת "בראשית לשלום" ממשיך להעלות
הצגות בארץ ובעולם למרות הטרור שהולך וגובר. סיפורה של מנהלת
התיאטרון, ד"ר עדנה אנג'לינה קאלו-לבנה, מוכיח שאפשר גם אחרת
קרן דרוקמן אדיב
כשאחת הנערות מקבוצת
התיאטרון הקהילתי רצתה
לפרוש, מנהלת הקבוצה, ד"ר
עדנה קאלו-לבנה, ביקשה
שרק תבוא למפגש אחרון
להיפרד. מפגש שהסתבר
כרגע מכונן. הנערה רצתה
לפרוש מקבוצת התיאטרון
בה משתתפים נערים ונערות
מדתות שונות, לאחר שנפג
ה
עה באירוע טרור. בפעילות
שהתקימה עם מסיכות על
הפנים החלו הנערים לשתף
בתחושותיהם. אחד המ
ה
שתתפים, ממוצא מוסלמי,
שיתף בפחד שלו מנסיעה
באוטובוס, פן ייפגע. חבר
קבוצה נוסף ממוצא מוסלמי
מספר שאיבד את בן דודו
בפיגוע במסעדת "מקסים"
בחיפה. גילויים אלו מפתי
ה
עים את חברי הקבוצה המ
ה
עורבת. המשתתפים מבינים
שלא משנה אם אתה יהודי או
ערבי, הפחדים דומים.
ד"ר עדנה אנג'לינה קא
ה
לו-לבנה הקימה את קבוצות
התיאטרון הקהילתי בהן
משתתפים ילדים ונערים
מיישובים רבים באזור כמו
כפר ורדים, צבעון, קדי
ה
תא, סאסא, ברעם, בית ג'אן
ואבירים במטרה ליצור שינוי
חברתי ודיאלוג בין שונים.
היא החלה את פעילותה הח
ה
15-
ברתית קהילתית לפני כ
שנה, עם פרוץ האינתיפאדה,
כשהיא ובעלה יהודה נשלחו
כשליחים של השומר הצעיר
באיטליה. ד"ר קאלו-לבנה,
שהייתה חברה בתנועת השו
ה
מר הצעיר כנערה באיטליה,
מצליחה יחד עם בעלה לי
ה
צור קשרים רבים עם השג
ה
רירות הישראלית, עם נציגי
הוותיקן, עם ארגונים נוצריים
שונים ועוד. "פתחנו שם המון
דלתות שלפני זה היו סגו
ה
רות", היא אומרת. "השתל
ה
בנו מאוד יפה בפעילות של
הקהילה".
חברות בצל הטרור
בעקבות הפעילות המוצ
ה
לחת ולאחר שחזרו לקיבוץ,
פנו שוב אל עדנה ללוות
פ
�
ילדים נ
50
קבוצה של כ
-
געי טרור לטוסקנה. "בחר
ה
נו עשרה סטודנטים שיהיו
מדריכים. הקריטריון העיקרי
לבחירה היה אנשים שידעו
לחייך", צוחקת עדנה, "כי שם
הפרויקט הוא 'לצייר חיוך על
פניהם'. בפעם הראשונה שנ
ה
סענו התארחנו במבנה עתיק
של הקהילה היהודית בלי
ה
בורנו. אלו היו שבועיים של
חסד עבור הילדים שנפגעו
בפיגועים הקשים, במסעדת
ש
�
. כ
4
סברו, במומנט ובקו
חזרנו לארץ התחלתי לכתוב
מאמרי עמדה ותשובות לבי
ה
קורת שהופנתה כלפי ישראל
בעיתונים באיטליה. הצגתי
להם דרך אחרת, והתגובות
האוהדות החלו להגיע".
הקימה עדנה
2001
בשנת
את עמותת "בראשית לש
ה
לום" ואת קבוצת התיאטרון
"ארקובלנו", באיטלקית
קשת במרום. "הקשת מרחוק
נראית כצבע אחד יפה, ויחד
זה הרמוניה. אבל מקרוב כל
צבע שונה ושומר על ייחו
ה
דיות משלו. הצבעים משתל
ה
בים ומנסים לשמור על האיזון
העדין, כשכל יום נראה שביר
יותר. בגליל נוצרים סיפורים
ומפגשים בין תרבויות שונות,
ורצינו לעודד את המפגש בין
בני אדם שונים ודומים בו
זמנית".
הדרך להקמת הפרויקט
לא היתה קלה, אך בנחי
ה
שות והתמדה עדנה הצ
ה
ליחה: "פניתי למועצות
לקבל תמיכה והיה לי חשוב
שהאוכלוסייה תהיה מעורבת,
ערבים ויהודים. באותן שנים,
עם ריבוי הפיגועים, היה קשה
לקבל תמיכה שכזו. אבל אני
דבקתי במטרה, וצירפתי בני
נוער מפאסוטה וגוש חלב גם
ללא אישור רשמי".
הקבוצה החלה לפעול,
כשגל פיגועים
2002
בשנת
בארץ ובעולם תוקף, מה
שמחזיר אותנו לסיפור על
הנערה שרצתה לעזוב את
הקבוצה. אותה נערה נסעה
עם משפחתה לטיול באפ
ה
ריקה, ולרוע המזל נפגעת
בפיגוע במומבסה. בעקבות
הפיגוע היא מרגישה שפעי
ה
לות שבה משולבים יהודים
וערבים אינה נכונה לה, והיא
מחליטה לפרוש מהפעילות.
עדנה שאינה מוותרת בק
ה
לות, ומאוד מאמינה בדרך,
מבקשת ממנה להגיע פעם
אחרונה למפגש ולהיפרד
מהקבוצה. מפגש זה, עם
אותה פעילות בחסות המסי
ה
כות, מסמל כאמור את פריצת
הדרך. כשהנערה הבינה שאין
הבדל בתחושות שלה לתחו
ה
שות של חבריה, לא משנה
מאיזו דת הם, היא נשארה
בקבוצה ושיתפה בחוויות
הקשות והמראות הקשים
שעברה בפיגוע במלון בקניה.
להמשיך מבראשית
במקביל להתפתחות הק
ה
בוצה, ממשיכה עדנה לכתוב
בעיתונים באיטליה. לאט
לאט היא הופכת לפובלי
ה
ציסטית ולמרצה מבוקשת.
בין השאר היא מוזמנת לה
ה
רצאה בתיאטרון רב תרבותי
באיטליה. בהרצאה היא מס
ה
פרת על הפעילות הייחודית
שמחברת בין יהודים לערבים
בגליל, ומציגה בסיום סרטון
של הפעילות וביניהם ריקוד
דבקה. לאחר ההרצאה מק
ה
בלת עדנה הזמנה טנטטיבית
להצגה באיטליה במימון
מלא.
עדנה המופתעת מההזמנה
עדין לא גיבשה הצגה, ושו
ה
מרת את כרטיס הביקור.
כשהיא חוזרת לארץ מתחילה
העבודה על "בראשית" -
הצגה שמחברת בין התחושות
של המשתתפים.
"ההצגה נכתבה מתוך
המשפטים שנזרקו באוויר
במהלך הפעילות המכוונת",
מספרת עדנה. "משפטים
כמו 'כמה קשה', 'רוצים
שלום', 'רוצים לשכוח',
'אין מקום בטוח', 'שום דבר
כבר לא מפתיע', 'חופש לא
קיים', 'זועקים ואף אחד לא
מקשיב', 'איתם אי-אפשר
לדבר', 'חייב להיות פיתרון',
'חייבת להיות תקווה' ו'זה
לא יכול להיגמר כך'. המ
ה
"בגלל הסתירה בין הדת לציונות הזהירו אותי שלא לספר לרב שאני חברה בתנועת
'השומר הצעיר'. אני לא חשבתי שיש לי מה להסתיר, וכשנפגשתי אתו ישר אמרתי לו
שאני ציונית, חניכת השומר הצעיר ומתכוונת לעלות לארץ. הרב חייך ואמר שאין
לו בעיה עם זה, כי מצוות יישוב ארץ ישראל קודמת"
הצגת תכלית של דו-קיום