30 / 48
30
גיליון 152 יולי 5102
|
|
אייל כץ
הערבים
אותם
ערבים
מה למדנו ומה עדיין לא. בעקבות עיון
בגיליון "במחנה" של אחרי מלחמת
ששת הימים
שער עיתון במחנה 7691.6.21. יותר פאתוס מאתוס
"קצין מודיעין אינטליגנטי,
שלא איבד אף כהוא-זה משל
ש
וותו ונימוסיו היבשים - סרן י',
איש מודיעין, אדריכל מערד -
מנה בפנינו את שדות התעופה
המצריים שנפגעו. התגובה
החד משמעית והמהירה של
חיל האוויר הישראלי פגעה
במהלומה מרוכזת בשדות
התעופה המצרים".
"לפתע נשמעו מחיאות
כפיים. מנחם בגין הגיע
מתל אביב. בן גוריון, ששהה
בבית, קרב לעומתו והש
ש
ניים התחבקו משל היו רעים
אהובים זה שנים".
"חוסין, שהתפתה והצטרף
ל'מלחמת ההשמד' נגד יש
ש
ראל - כשהוא מסתייע במ
ש
טוסים וטנקים שניתנו לו מן
המערב ‘כדי לבצר את הדמו
ש
קרטיה במזרח התיכון - עמד
לקבל את מנתו".
שלושת הציטוטים האלו,
שבחרתי כמעט באקראי,
לקוחים מתוך גיליון "במ
ש
חנה" הנושא את התאריך
7691.6.21, יומיים בדיוק
לאחר תום מלחמת ששת
הימים. רכשתי אותו ממש
לאחרונה בשוק הפשפשים
ביפו, ובתמורה ל-01 שקלים
זכיתי במסמך מרתק ומאלף,
מרגש מצד אחד ועוכר שלווה
במקביל.
את האווירה הנושבת
מדפי הגיליון אפשר להגדיר
כאופוריה מאופקת. כות
ש
רת הגיליון היא "האפוס של
הניצחון", הטקסטים ברובם
מליציים ורוויים בשיכרון ני
ש
צחון, ויש בהם יותר פאתוס
מאתוס. יש הרואים בגיליון
זה אלבום הניצחון הראשון,
אבל הוא עדיין מאופק יח
ש
סית לאלבומי הניצחון שצצו
לאחר אותה מלחמה.
יותר מזה. בהחלט אפשר
לחוש בו את פעמי ההיס
ש
טוריה, לספוג קצת מהשפה
של התקופה ולחוש משהו
מהאווירה והלך הרוחות של
אחרי המלחמה. אפשר גם
אפשר להתרפק על אותו רגע
לאומי מאושר, על האתוס
שהיה משותף כמעט לכו
ש
לם, על הלכידות הלאומית
והאושר הקולקטיבי שאני
זוכר עד היום, למרות שהייתי
אז ילד בן חמש וחצי.
ח
�
אבל 84 שנים לאחר המל
מה ההיא, ושנה בדיוק לאחר
מלחמת צוק איתן, אפשר גם
להסתכל על התיעוד האות
ש
נטי הזה, לבדוק מה למדנו
מאז, וחשוב מכך - מה ניתן
עוד ללמוד.
lll
על שער הגיליון צילום
צבעוני של הכותל המער
ש
בי המשוחרר שצילם משה
איתן. אבני הכותל תופסות
כמעט את כל שטח הצילום.
בפינה השמאלית העליונה
יריעת שמיים ועליה הכיתוב:
"ליד הכותל המערבי זמן
קצר לאחר השחרור". ובפינה
השמאלית התחתונה, ממש
בקושי, ניתן להבחין בקבוצת
חיילים. גם בצילום פנימי,
פחות פנורמי, תופסות אבני
הכותל את רוב שטח הצילום
ובתחתיתו נראות קסדות של
חיילים. הכיתוב: "הכותל!
הכותל! חיילים מגודלים בכו,
פרצו בצווחות צהלה, דממו
רגעים ארוכים, התנשמו בכ
ש
בדות, נגעו באבניו המחוס
ש
פסות והחמימות באצבעות
מלאות רגישות".
בסופו של דבר נחרט בזי
ש
כרון הלאומי צילום אחר,
צילום "הצנחנים הבוכים"
המפורסם של דוד רובינגר.
הצילום הזה שם במרכז את
הצנחנים (שאיש מהם אינו
בוכה), לא את האבנים.
יש בגיליון תיעוד מקיף
של מהלכי המלחמה וחלק
מהקרבות, מפות של הקר
ש
בות, צילומים משדה הקרב,
וגם שיחה קצרה של קצין
חינוך ראשי מרדכי בראון
ועורך במחנה יצחק לבני עם
הרמטכ"ל יצחק רבין. השיחה
נערכה בעיצומם של הקר
ש
בות, אבל כבר נשבה ממנה
אופוריית ניצחון. הנה שאלה
לדוגמה:
"הניצחון של צה"ל הוא
ניצחון גדול, כמעט ניצחון
שלא ייאמן. גם לאחר מספר
ימים עדיין קשה להתרגל לי
ש
דיעות על היקף כזה של ניצ
ש
חון. צה"ל האמין תמיד בכוחו
לנצח, אולם האם האמין אף
צה"ל עצמו, שהניצחון יהיה
כה מהיר וכה מקיף?".
רבין הצליח להתמודד בה
ש
צלחה עם השאלה המאתגרת:
"תמיד יש אופטימיסטיים
יותר ויש אופטימיסטיים
פחות. אין ספק, שהניצחון