30 / 48
30
גיליון 342 דצמבר 4102
|
|
אייל כץ
במקום לקטר על הבחירות,
וזה לבטח הרפלקס המותנה
שלי, אני מנצל את הבמה
הצנועה שנתתי לעצמי לכמה
הצעות חוק. ודווקא רציניות.
חוקים שבעיניי הם מתבק
י
שים, כמעט מובנים מאליהם,
עד כדי כך שהדעת נותנת
שככה זה צריך להיות באופן
טבעי, בלי שום חוק. אבל
במציאות זה ממש לא ככה,
אז אולי בכל זאת צריך חוק.
רוב החוקים שאציע כאן הם
מתחום הצרכנות וההגנה על
כיסו החשוף של האזרח הקטן
(נעים מאוד, זה אני), וכולם
בעיניי מבטאים כללי הגי
י
נות בסיסיים. אין לי תקוות
מי יודע מה, אבל לפחות אני
מנסה.
חוק הזיכוי
האוטומטי
כמה תשלומים יש לכם
בהוראת קבע, כאלו שמנוכים
ישירות מחשבון הבנק שלכם
או מכרטיס האשראי? לרובנו
יש די הרבה כאלה. ארנונה,
מים, חשמל, טלוויזיה, ביטו
י
חי חיים, ביטוחי רכוש, טלפון
קווי, טלפון סלולרי, אינטרנט
ועוד הם השירותים הטבעיים
עליהם נהוג לשלם בהוראת
קבע. אבל הם לא לבד, ויש
עוד עשרות שירותים שמש
י
למים עליהם בדרך זו.
ומה קורה כשנדמה לך,
הלקוח, שחייבו אותך ביתר?
נניח על גלישה שלא צרכת,
רינגטון שלא רכשת, סרט
שלא הזמנת, או סתם כמה
עשרות שקלים יותר יותר
מהמחיר שהבטיח לך נציג
המכירות הנלהב?
אם תנסה לקבל את ההפ
י
רש, אתה לא רק נאיבי, אתה
אידיוט. תרים טלפון, תמתין
נצח לצלילי מנגינה מעצבנת
עד שמישהו יענה לך, תתרגז
על נציג השירות, שיעביר
אותך לממונה, שיעביר אותך
"למנהלת שלו" ובסוף תצ
י
קוקטייל לכל אזרח
לקראת הבחירות: ארבעה חוקים שהכנסת הבאה פשוט חייבת לחוקק. ברצינות
החוק שאני מציע יקבע
שהתנהגות כזו היא פלי
י
לית, ושלמנכ"ל החברה יש
אחריות עליה. תמיד, בכל
מקרה, גם אם לא ידע. אדוני
ו
�
מרוויח 001 אלף שקל בח
דש? בשביל שכר כזה די
הגיוני לצפות ממך שתדע מה
קורה אצלך בחברה.
אותם מנכ"לים, שמרוויחים
יותר ממיליון שקלים בשנה,
צריכים להבין שעם הכסף
מגיעה גם אחריות. ושאסור
לשקר, לרמות ולגנוב, ואם
עובדים שלהם מרמים בשם
הארגון, זה כאילו הם בעצמם
שיקרו, רימו וגנבו מלקוחו
י
תיהם. וזה פלילי. כמעט שכ
י
חתי, שהעונש הקבוע בחוק
יכלול גם מאסר בפועל, כן?
חוק דיווח לפי
קבלות
החוק השלישי שלי נוגע
בעיקר לעצמאים. תזכורת:
העצמאים משלמים מיסים
לפי החשבוניות שהם מו
י
ציאים, ולאו דווקא לפי הת
י
שלומים שהם מקבלים בפו
י
על. במקרים רבים חולף זמן
רב בין מועד הוצאת החשבו
י
נית עד שמקבלים את הכסף.
זה קורה כי לקוחות משלמים
בתשלומים, וגופים גדולים
ומוסדות משלמים במה שנ
י
קרא "שוטף פלוס" (03, 06,
סמול טוק עם ראש הממשלה
טרך לפנות בכתב ויעבירו
את בקשתך השד יודע למי.
בקיצור (בעצם לא כל כך
בקיצור), ימסמסו את זה עד
כלות, וככה ייצא שגם תבז
י
בז את זמנך, גם תתעצבן וגם
הכסף יישאר אצלם.
החוק שלי הוא פשוט, הוגן
וצודק מאין כמוהו: כאשר
לקוח שמשלם בהוראת קבע
טוען שגבו ממנו ביתר, נותן
השירות חייב להשיב לו את
ההפרש. מיידית, לאלתר ובו
ברגע, בלי למחות ולפני שנ
י
עשה בירור כלשהו.
למה זה הגיוני? קודם כל כי
הוראת קבע היא מתן גישה חו
י
פשית לכסף שלנו. אותם נותני
שירות, ולרוב מדובר בתאגידי
ענק עשירים וחמדניים, יכולים
בעצם להושיט את ידם ממש
לתוך הכיס שלנו, להחליט
בעצמם "כמה מגיע להם", ול
י
קחת. חתימה על הוראת קבע
היא אפוא הבעת אמון ברמה
הגבוהה ביותר שניתן להעלות
על הדעת. ואמון צריך להיות
הדדי.
שנית, בכל צורת רכישה
אחרת הלקוח בוחר אם לתת
את הכסף, ואם זה נראה לו
יקר מידי הוא יכול לוותר
על הקנייה או פשוט לומר
"לא משלם". הכוח הוא בידי
הקונה. בהוראת קבע המצב
הוא הפוך. קודם הלקוח
משלם את המחיר שגבה נותן
השירות, ועכשיו לך חפש
ת'למפה.
ושלישית, כמעט בכל המ
י
קרים ללקוח אין יכולת אמי
י
תית לדרוש את המגיע לו,
בעוד הגוף שגובה את הכסף
חמוש במחלקה משפטית
שמשיגה עבורו כל שקל שמ
י
גיע לו (וגם כמה שלא), כולל
הוצאות גבייה שנגרמות אם
טענתו של הלקוח אינה מו
י
צדקת.
אינני מבקש כמובן שאותם
גופים יוותרו על מה שמגיע
להם. רק שבמקרה של מח
י
לוקת, כל עוד אין הסכמה,
הכסף יישאר אצל הלקוח. מה
טבעי מזה?
חוק האחריות
הניהולית
ועדיין אני באותם תאגידים.
ובכן, קרו מקרים בהם התגלה
שאנשי השירות והמכירות
של חלק מהתאגידים שיקרו
ללקוחותיהם, רימו אותם ול
י
עתים מנעו מהם כספים שמ
י
גיעים להם, והדברים נעשו
בהוראת מנהליהם הישירים.
לאחרונה יש פרסומים רבים
בנוגע לחברת "הוט", שכ
י
נראה הלכה עם ההתנהגות
הנפשעת הזו כמה צעדים
רחוק יותר מאחרים. אבל הוט
בוודאי אינה לבד.
צילום אילוסטרציה: פוטוליה