א-לה כפר | עיתון כפר ורדים והסביבה | גיליון מספר 258 - ינואר 2016

36 / 64

36
2016 ינואר 258 גיליון| |
אייל כץ
מצד אחד, אנחנו לגמרי
שותפים למירוץ אחר החידו י
שים הטכנולוגיים, מצוידים
במכשירים חכמים, לא מפח י
דים מהמחשב ואפילו יודעים
להוריד אפליקציה. מצד שני,
גדלנו על המתנה של שנים
לטלפון חוגה של משרד הת י
קשורת, ואת המחשב פגש י
נו לראשונה באוניברסיטה.
,Dos במשך שנים עבדנו עם
הקלדנו באיינשטיין ושמר י
נו קבצים על פלופי-דיסק,
אז לפעמים קצת קשה לנו
להיפטר מהרגלים ישנים.
מה קורה כשאנשים מבוג י
רים - וזה כולל בני שלושים,
ארבעים ואף שמונים וצפונה,
מנסים להישאר מעודכנים
בעולם הסמרטפונים והמח י
שבים.
הם יפתחו הודעת ווטסאפ
ב"איתן היקר שלום", ויסיימו
אותה עם "בכבוד רב, רפי,
סבא שלך".
ומכיוון שדברים בכל זאת
יכולים להשתבש, הם יצלצלו
כדי לוודא שקיבלת את הוד י
עת הווטסאפ. אם לא ענית,
הם ישאירו הודעה במשיבון
"שלחתי לך ווטסאפ, אתה
מוזמן לקרוא".
ליתר ביטחון הם גם ישלחו
(הם קוראים לה sms הודעת
"מסרון", כי יש הוראה של
האקדמיה ללשון) ובה יעדכנו
שהשאירו הודעה במשיבון.
הם מאזינים למוסיקה
ביוטיוב, אבל עדיין רוכשים
דיסקים.
pa se כשהם עושים
ממושך באמצע האזנה לשיר,
הם משוכנעים שבדרך כלשהי
הם גורמים נזק לשיר. משהו
כמו שריטה בקובץ שתגרום
לשיר לקפוץ בהאזנה הבאה.
הם נחלקים לשני טיפוסי
משתמשים. בקיצון האחד
אלו ששומרים הכל, אבל
הכל, על שולחן העבודה או
איפה לוחצים שיהיה לי ווייז?
הם עוצמים עין כדי לצלם בסמרטפון, שומרים הכל באינבוקס והורגים אותך
כשאתה לא זמין. מה קורה כשהמבוגרים נצמדים לקידמת הטכנולוגיה
בתיקיית "הקבצים שלי".
בקצה השני אלו שלא שומ י
רים כלום ומנקים מידי יום
את ההארד-דיסק, הסמר י
טפון והתוכניות המוקלטות
(כולל אלו שבני VODב-
זוגם טרם ראו), כי המקום
עלול להיגמר כל רגע.
גם אלה וגם אלה שומרים
את כל הודעות הדואר שקי י
בלו משחר ההיסטוריה. הכל
באינבוקס, ברור.
הם מקלידים בסמרטפון
באצבע אחת ובמקלדת המ י
חשב בשתיים.
ומקללים כהוגו את זה
שהחליט לשים את ה-ו'וה-
ן'אחת ליד השנייה.
הם לא לגמרי מבינים את
הקטע הזה של האימוג'יז.
י�• אבל מבינים שזה בד
חה גם אם לא כתוב בסופה
חחחחחחח.
ו�• הם לא מאמינים בקיצ
רי דרך, ויש להם כישרון
מיוחד להגיע לכל דבר בדרך
הארוכה ביותר: התחלה - כל
Microsoft Officeהתוכניות -
ואז - Internet Exsplorer
הם גם לא מאמינים בקניות
באינטרנט, ובטח לא ישאירו
את פרטי כרטיס האשראי
שלהם שם.
נ�• הם לא משדרגים לווי
.10 דואוז
ס� • ובאופן עקרוני הם לא מ
כימים לשום דבר ושאף אחד
לא יעמיד להם תנאים.
כשהם מצלמים בסמרטפון
הם עוצמים עין אחת ומקר י
בים את המסך לעין הפקוחה.
הם לא עושים סלפי.
כשהם משוחחים עם מישהו
בחו"ל, אפילו בסקייפ, תמיד
ירגישו לחוצים וידברו נורא
מהר.
בכל פעם שהם פוגשים
מישהו שצעיר מהם בשנה
או יותר זה נשמע בערך ככה:
"או, אתה מומחה לדברים
האלה. איפה לוחצים שיהיה
לי ווייז?".
ח�• ובתמורה הם שמחים ל
לוק מידע בלעדי וסנס י
ציוני שיש רק להם: "אתה
יודע שבפייסבוק לא חייבים
להיכנס לאינטרנט? יש להם
אפליקציה!".
הם משוכנעים שפה ושם
חברות הענק מזכות אותם
בפריבילגיות מיוחדות: "אתה
יודע שבווטסאפ שלי אני
יכול לדעת אם כבר קראת
את ההודעה?".
ובאופן כללי יש להם לכל
היותר חמש אפליקציות.
כשהם מגיעים הבייתה הם
מכבים את הנייד. בשביל מה
יש קווי?
אבל אם הם מצלצלים
אליך ולא ענית, הם מיד
הורגים אותך. "איילי, צלצ י
לתי אליך ולא ענית, צלצלתי
לקווי ושוב לא הייתה תשובה
וגם אצל מיכל לא עונים. מה
קרה?!". "התקלחתי, אמא,
ומיכל יצאה לטיול עם הכל י
בה". זו הייתה הפעם השלי י
שית השבוע שקמתי לתחייה.
לא באמת צריך, אבל
שיהיה: חחחחחחח.
אילוסטרציה: פוטוליה