32 / 48
32
2016
ספטמבר
267
גיליון
|
|
אייל כץ
בין אכזיב לסחנה
כמה תובנות על האישיות העצמאית של בני הנוער
בעקבות מופע רוק על החוף וחינוך ביתי בפארק
בכלל לא רציתי ללכת
ללילה הלבן באכזיב. הליין-
אפ לא היה ממש אטרקטיבי
בעיניי, כל הקטע בפסטיבלים
זה שצריך לנסוע קצת, וגם
החיבור להפנינג המשפחות
למחרת לא ממש תרם להילה.
אבל חברי ש', תושב המרכז,
לא כל כך השאיר לי ברירה.
- שמעתי יש לילה לבן בא
ה
כזיב, זה קרוב אליכם, לא?
- כן, אבל לא יודע אם ממש
בא לי ללכת.
- יש שם את דקלה, היא
מצוינת. וגם הבוטנר הזה
וילדי החוץ טובים.
- אנ'לא יודע.
- טוב, אני אהיה שם, אם
תרצה תצטרף, סיכם בפולנית
רהוטה (והוריו ממש לא נולדו
בורשה).
הייתה לי ברירה?
www
תקציר הפרקים הקודמים.
ש' הוא חבר נעורים שכמוני
מנסה לשמור על קשר כלשהו
למה שקורה בעולם המוסיקה
הפופולרית. אנחנו כמובן נו
ה
חלים כישלון חרוץ, רחוקים
מלהכיר את כל מי שמככב
בקרב בני הנוער, ובמקרה
הטוב נחשפים לאמנים איכו
ה
תיים באיחור אופנתי שנע בין
חודשיים לשנתיים.
אבל מידי פעם אנחנו הול
ה
כים יחד להופעות ופסטיב
ה
לים, לפעמים נהנים ולפעמים
מגלים לחרדתנו שאנחנו הכי
מבוגרים בקהל. וכשמדו
ה
אלף איש
13
בר בקהל של
אתה עלול לראות את עצמך
באור טיפ-טיפה פתטי. מצד
שני, אתה מבלה עם בני
נוער, פה ושם אתה בכל זאת
רואה חובב רוק מבוגר ממך
(ואז מתברר שזה ראש העיר
המארחת), מה שמאפשר לך
להרגיש קצת נוער, או לפחות
להיזכר.
www
2,000
אז באכזיב היו רק
איש, והפלא ופלא – חלקם
אנשים מבוגרים מאיתנו
ביי-פר. הארגון מופתי, רק
שעל כיסאות לקהל ויתרו
הפעם. כיסאות זה לחלשים,
ופה מדובר ברוקרים קשו
ה
חים מהגליל. אז אלו יכולים
להסתפק במחצלות. אגב,
מדובר במחצלות שהגליליים
המנוסים הביאו מהבית.
אז היו לנו שתי ברירות. או
ישיבה על החול או לעמוד.
ומכיוון שהחתום מעלה לא
ניסה את התנוחה של ישיבה
מזרחית מאז המאה הקודמת
(אשכרה!), וגם אז זה נגמר
לא מי יודע מה (הקרע בשריר
הירך התאחה כבר, תודה),
הלכנו על עמידה. ואם כבר
לעמוד, וכיאה לשניים שנמ
ה
נים על הצעירים בקהל, הגע
ה
נו עד השורה הראשונה, ממש
בקדמת הבמה.
שם גילינו אמת מוסיקלית
נשכחת: אם את רוצה להופיע
על הבמה כזמרת ונראית כמו
דנה פרידר, כישרון השי
ה
רה הוא פרמטר הרבה פחות
חשוב.
www
בהמשך הערב, כשהגב
התחיל להציק קלות, ידידי
ש' עלה על ברירה שלישית:
להשיג כיסאות. בחושיו הח
ה
דים קלט שבמתחם יש כמה
עשרות כיסאות, וההיגיון
הבריא שלו הביא אותו למ
ה
סקנה ששניים מתוכם בהחלט
יכולים להתמקם מתחת לי
ה
40
שבנינו. זה לקח לו איזה
דקות, אבל בסוף זה קרה. את
מוקי כבר ראינו בישיבה.
בהזדמנות זו, שלוחה תוד
ה
תנו העמוקה לחובש ולאיש
האבטחה שהעבירו חלק
מהמשמרת שלהם בעמידה.
ש' באמת רצה להודות לכם
עוד במהלך הערב, אבל מיהר
לתחילת ההופעה, ואולי גם
חשש קצת מהתגובה שלכם.
ועדיין, הקטע המעניין
יותר היה כשהיינו ממש
בשורה הראשונה. שם ראינו
חצי הופעה של כהן את מו
ה
שון עם דנה פרידר, ואת כל
ההופעה (הבאמת טובה)
של עילי בוטנר וילדי החוץ
(אדר גולד ואוהד שרגאי).
את מוקי ראינו בישיבה, ול
ה
קראת החלק השני בהופעה
של דקלה נטשנו ביוזמתנו
את הכסאות וחזרנו לקדמת
הבמה כאחרוני האוהדים
המוקסמים.
www
אחרי דקלה המצוינת החלה
הופעה של סקאזי. סקאזי הוא
דיג'י יוצר, כוכב, והמוסיקה
שלו עובדת בשנייה. אלפי
צעירים רוקדים בטירוף,
נענים בתשוקה לכל תזו
ה
זת אצבע שלו. גם בהופעות
לפני כן רקדו, אבל עכשיו
העוצמות מוכפלות פי כמה.
ע
�
ו
16 ,15
אלפי צעירים בני
שרים רוקדים וקופצים בתנו
ה
עות אחידות.
זה עוצמתי ושמח, אבל
שליטה כזו של אמן בודד
בקהל אלפים תמיד מעוררת
בי אי נוחות מסוימת. במיוחד
כשאחת התנועות היותר
רווחות היא הנפת יד ימין
מעלות
45
למעלה בזווית של
חזור והנף. זה נעשה בקצב,
תוך כדי קפיצות, ממש לא
נראה כמו משהו צבאי רחמנא
לצלן, אבל האחידות הזו...
אנחנו מפלסים את דרכנו
לכיוון המכונית, כשאני מז
ה
כיר לעצמי שלכל אחד מאל
ה
פי הרוקדים והמקפצים כגוף
אחד שנשלט בידי אדם אחד
יש רוח חופשית ואישיות
משלו. מסיבה עם סקאזי בש
ה
לוש בלילה על חוף הים, אני
ממשיך ומנמק, זה לא בדיוק
המקום לחפש ביטוי אישי של
אנשים צעירים.
www
אבל הסחנה אולי דווקא כן.
כן, אני יודע. הסחנה הוא
פינת חמד שלא הולכים אליה
בגלל שהפכה להמונית. אבל
למיכל ולי הייתה אסטרטגיה:
בספטמבר.
1-
נלך לשם ב
גן השלושה (הסחנה). האסטרטגיה הוכיחה את עצמה כהגיונית