28 / 48
28
2016
ספטמבר
267
גיליון
|
|
תרבות
קרן דרוקמן אדיב
האומנית תושבת כפר ור
ה
דים, הילדה מירום, נבחרה
להשתתף בביאנלה השמינית
לקרמיקה ישראלית, המוצ
ה
גת בימים אלו במוזיאון ארץ
ישראל בתל אביב. הביאנלה
לקרמיקה היא התערוכה
המקיפה והגדולה בתחומה
ומוצגות בה עבודותיהם של
אמנים.
70-
למעלה מ
הילדה מירום עלתה מאר
ה
, ומתגוררת
1971-
גנטינה ב
. את
1984
בכפר ורדים מאז
דרכה המקצועית החלה כמו
ה
רה לחינוך גופני והבעה בת
ה
נועה, כשהקרמיקה משמשת
עבורה בהתחלה רק כתחביב,
מאוחר יותר כמקצוע. מאז,
שנה, היא יוצרת
26
במשך
ומעבירה סדנאות בארץ וב
ה
עולם.
איך עברת מתנועה לקרמיקה?
"אל הקרמיקה נחשפתי
כשעבדתי
18
במקרה בגיל
כמדריכה בקייטנה בארגנטי
ה
נה. בסוף יום העבודה ניגש
ה
תי למדריכה לקרמיקה, אשר
נתנה לי להרגיש את החומר
'הרטוב והמלכלך'. בבית
היהודי-איסטניסטי שגדלתי
בו, לגעת בבוץ ולהתלכלך
בחוץ היה נחשב מעשה מו
ה
פרך לחלוטין. אבל פתאום
נגעתי בחומר ונשאבתי אליו.
יצירה מהדהדת
הילדה מירום מספרת על יצירתה המוצגת בביאנלה השמינית
לקרמיקה ישראלית ומספקת הצצה קטנה לתהליך העבודה
המגע היפנט אותי והתחלתי
לקחת שיעורים בקרמיקה בלי
שהמשפחה תדע. מאוחר יותר
חיברתי בין ההבעה בתנועה
להבעה דרך הגוף ונפש ומשם
גם החיבור לחומר".
למה הכוונה?
"ניקח כדוגמה את התע
ה
רוכה בה אני מציגה עכשיו.
לפני שהתחלתי לעבוד על
היצירה החדשה החזקתי את
החומר ביד, ובעזרת מדיטציה
התחלתי לדמיין את התהליך
ולבסוף את המודל שאליו אני
רוצה להגיע. הקו המקשר בין
כל השנים הוא ההבעה דרך
אמנות והשילוב בעזרת החו
ה
מר, הגוף או הנפש".
אז איפה החיבור לבוץ כמו
שאת קראת ל?
"הבחירה בקרמיקה שה
ה
רגישה ונראתה כמו בוץ,
היא חיבור אנרגטי עוצמתי
מבחינתי. המגע הישיר ללא
תיווך של מקל או מכחול,
אלא החומר מהטבע שמונח
על הידיים שלי ואני מתחילה
לגעת בו ולהרגיש אותו: נעים
לא נעים, קר, חם, רך, קשה,
מחוספס, חלק - התגובה של
החומר היא כמו התגובות
שלנו כבני כאדם".
זה נשמע תהליך ארוך. כמה
זמן עבדת על המייצג לתע
־
רוכה?
"העבודה על המייצג הת
ה
בצעה מעל שנה וחצי. מרגע
הגשת ההצעה עוברים כמה
שלבים עד שמגיעה ההודעה
שנבחרתי להשתתף בתערו
ה
כה. התערוכה מוצגת פעם
בשנתיים ועם סיום תערוכה
אחת, מפרסמים את שם האוצר
והחזון שלו לתערוכה הבאה.
הפעם הרגשתי שהאוצר, ערן
ארליך, כאילו מדבר אליי.
ערן ארליך הוא ד"ר לפילו
ה
סופיה, כוריאוגרף ורקדן, הוא
ראש החוג לקרמיקה וזכוכית
בבצלאל, וגם אצלו יש שילוב
של הבעה בתנועה בגוף ונפש.
זה היה מדהים בעיניי".
כשאני קוראת את דבריו של
האוצר (ראו בוקסה) אני מר
־
גישה שיש לו דיאלוג מאוד
מורכב עם החומר.
"נכון, וכל אמן לקח את
זה למקום שלו. הדיאלוג עם
החומר מתחיל עוד בשלב
הבחירה בסוג החומר (פור
ה
צלן, בוץ מספרד, טרקוטה,
סטונוור-אבנית). לכל אחד
יש אמירה ואופי משלו. ההר
ה
גשה בכל חומר היא שונה. אני
לא יכולה 'להחליט על החו
ה
מר', אלא ליצור איתו דיאלוג.
ההחלטה לא מביאה אותנו
להרמוניה, בעוד הדיאלוג
שמעבר לחומר הוא שמביא
להרמוניה. מבחינתי זו דרך
חיים. כשאני מחליטה ונותנת
לרצון - לאגו, לשלוט, אני
מפספסת. זה לא הולך, החומר
לא משתף פעולה".
איך זה בא לידי ביטוי ביצי
־
רה המוצגת בתערוכה?
"יצרתי יצירה שנקראת
'הדהוד', אבל אני מעדיפה לא
לתת לה פרשנות. אני מקבלת
פידבקים מדהימים מתלמידים
וחברים שמבקרים בתערוכה
וכל אחד נותן פרשנות שונה.
אני נרגשת כל פעם מחדש
כשאני קוראת לאן זה לוקח
את המתבוננים".
ובכל זאת, את התכוונת למ
־
שהו מסויים? את לא חוששת
לא להיות מובנת?
"ברגע שאני מסיימת ומציגה
אני משחררת ונותנת ליצי
ה
רה עצמאות. אני מזמינה את
הקהל לבקר בתערוכה ולהתח
ה
בר מהמקום הפנימי שלו".
היצירה של הילדה מירום
מוז"א - מוזיאון ארץ-
© ,
צלם: ליאוניד פדרול
ישראל, תל-אביב
הילדה מירום
בסטודיו שלה
..."כאשר אנו עוסקים בחומר, אל לנו לתפוס אותו רק במו
ה
בנו הראשוני אלא להרחיב מובן זה ולחקור את ההשלכות
העמוקות של העיסוק בחומר, כגון האופן בו העשייה החו
ה
מרית העכשווית מרפררת אל המסורת הקרמית ועולם האר
ה
טיפקטים הקרמיים. כיצד אופני תפקוד ושימוש מסורתיים
מוטענים בערכים סימבוליים בקונטקסט העכשווי, כמו-גם
כיצד פרוצדורות הייצור והעשייה הקרמית מאפשרות ניסוח
ייחודי של סוגיות חברתיות, פוליטיות, ערכיות ותרבותיות.
מתוך כך מתנסחות סוגיות הנובעות מן המדיום עצמו, שא
ה
לות כגון מקומיות וזהות לאומית או אתנית, שאלות מג
ה
דריות הנוגעות במיקום המוענק לעיסוק בחומר בתרבויות
שונות או שאלות העוסקות בדינאמיקה של המבע בעידן של
הקפיטליזם המאוחר והעולם הפוסט-הומני. שאלות אלו מז
ה
מינות אותנו לבחון את האיכויות החומריות של הקרמיקה
והאופנים בהם החומר יודע לנסח ניסוח ייחודי את הניסיון
האנושי".
על התערוכה רטוב / שרוף
מאת אוצר התערוכה, ד"ר ערן ארליך