32 / 48
32
2016
מרץ
260
גיליון
|
|
אילוסטרציה: פוטוליה
\ד"ר אברהם פלג
פסיכולוגיה
מקצועי
במאמר הראשון הבנו
שככל שהאגו מפותח יותר
הוא מסוגל להכיל קונפליק
ע
טים שיש בהם סתירה פנימית
מבלי שישליך אותם על הס
ע
ביבה. פירושו של דבר שהוא
עושה שימוש במנגנוני הגנה
מפותחים יותר, שיש בהם
פחות אלמנטים של השל
ע
כה והכחשה, שמחצינות את
הקונפליקט החוצה, ובהם
עסקנו בחלק הראשון של
המאמר. המנגנונים המתוח
ע
כמים יותר כוללים יותר אל
ע
מנטים של הדחקה, שמכילה
את הקונפליקט והופכת אותו
ללא מודע. לרוב, שימוש
מידתי במנגנונים אלו יגרום
לאיכות חיים טובה יותר.
הדחקה
הדחקה היא פעולה שבא
ע
מצעותה מצפין האדם תכנים
מכאיבים ונועל אותם בלא
מודע. למשל, אדם שמשתמש
בהדחקה ביחס לדחפים אלי
ע
מים הקיימים בו. האלימות
שבו אינה באה לידי ביטוי
בצורה אקטיבית-חיצונית
במעשים כלשהם. אבל הוא
עלול למצוא את עצמו מגיב
בחרדה יתרה לאירועים אלי
ע
מים. למשל, אסונות שצפה
בהם בטלוויזיה, בסרט, או
שמע עליהם ממישהו. הח
ע
רדה היתרה מצביעה על כך
שהאירוע עורר בתוכו משהו
רדום, משהו שישנו שם, אבל
מודחק.
סובלימציה
מנגנון ההגנה המפותח
ביותר מכונה סובלימציה
(עידון). הוא מפותח יותר מן
המנגנונים האחרים מכיוון
שאיננו מתעלם לחלוטין מה
ע
דחף או מהקונפליקט הפנימי,
אלא מחפש דרך לתת להם
ביטוי לגיטימי. הקונפליקט
הפנימי או הדחף מתועלים
לביטוי מציאותי ההולם את
הנורמות המקובלות. למשל,
צבא הגנה לנפש - היחידות המובחרות
מה משותף למתאגרף ולמנתח כירורגי, ולמה בכל זאת היא מתקשרת לבחור,
למרות שנשבעה להתנתק ממנו. ד"ר אברהם פלג ממשיך לסקור את מנגונני ההגנה
ששומרים עלינו, והפעם את המנגנונים המתוחכמים יותר. חלק שני ואחרון
כאשר אותו אדם בעל דחפים
אלימים ישתמש בסובלימ
ע
ציה, הוא יחפש דרך לבטא
את הדחפים הללו באופן
מקובל ויהפוך למתאגרף,
מנתח וכדומה.
רציונליזציה
מנגנון זה הוא שכיח מאוד.
עולמנו הרגשי הוא כוח רב
עוצמה והשפעתו עלינו רבה
מכפי שאנו מוכנים להודות.
מסיבה זו אנו מוצאים לא
פעם דרכים להצדיק בעיני
עצמנו התנהגויות שלכאורה
נראות לא שקולות או לא
הגיוניות.
צידוקים אלו הם תירוצים,
מנגנוני ההגנה שמטרתם
להתמודד עם שאלת ההיגיון
והרגש. הם עוטפים את השי
ע
קולים הרגשיים בעטיפה יפה
של היגיון, שניתן יהיה למכור
אותה לצדדים הרציונאליים
שלנו, כלומר לאגו, שמחויב
לעיקרון המציאות (ההיגיון).
לדוגמה: ההיגיון אמר שאני
צריכה להפסיק להתקשר
אליו כי הוא אינו מחזיר לי
אהבה ואינו מוכן למחויבות,
כבר הודעתי לו שאני נפ
ע
רדת ממנו ומנתקת מגע כי
זה הדבר הנכון לעשות; אבל
הלב (הרגש) מתגעגע. מה
עושים? רק אתקשר לאחל
לו מזל טוב ליום הולדתו.
לא, אין לי כוונה לחזור אליו.
פשוט זה לא יפה לא להת
ע
קשר ולאחל מזל טוב. נשמע
מוכר? מתברר שאנו מאוד
יצירתיים בכל הנוגע להסב
ע
רה הגיונית של מעשינו.
ניתוק (דיסוציאציה)
ניתוק הוא מנגנון שמתגבר
על הכאב שבדברים על ידי
ניתוק בין עובדות לבין רג
ע
שות. ניקח למשל טיפוס של
, שנפרד בקלות
37
רווק בן
מקשרים בעבר. מה שהוא
מכנה היגיון, הוא בעצם מנ
ע
גנון הניתוק. בכל פעם שקשר
נגמר, במקום לבחון מה קרה,
מדוע והאם ניתן היה להסיק
מסקנות וללמוד משהו מהת
ע
נסות זו – הוא בוחר להתנתק,
לא לחשוב, ולעבור הלאה.
זה בהחלט מקל עליו את
הפרידות מחד, אך מאידך,
יתכן שלו היה נותן לעצמו
דוח, היה מגיע מוקדם יותר
למסקנה שיש לו בעיה ליצור
קשרים.
מנגנוני ההגנה הופכים
להיות בעייתיים כאשר השי
ע
מוש בהם אינטנסיבי מדי.
באופן טבעי, כשיש כאב
מסוים האדם מנסה להשתמש
באמצעי הגנה על מנת שלא
לחוות אותו. ככל שהכאב רב
יותר, השימוש באמצעי הגנה
נעשה אינטנסיבי יותר. עוד
ועוד משאבים רגשיים של
אותו אדם מנותבים להגנה
מפני כאביו הפנימיים. כך
הוא נשאר מדולדל במשא
ע
בים פנויים להתמודדות עם
המציאות החיצונית. התו
ע
צאה, כמובן, היא תפקוד לקוי
במציאות או הופעה של סימ
ע
פטום כלשהו. למשל: הפרעה
אובססיבית קומפולסיבית.
כשמערכת ההגנה כורעת
תחת עומס ואינה מצליחה
למלא את תפקידה, אנו מש
ע
למים מחיר, לעיתים בצורה
של נוירוזה, כאשר איננו נו
ע
תנים מקום נאות לרגשותינו
ומתעלמים מהם באמצעות
מנגנוני ההגנה.
י
�
בפס
Ph.D
הכותב הוא בעל
כולוגיה התנהגותית קוגנטי
י
בית, חבר בצוות הרופאים של
מרכז רפואי כפר ורדים
לא, אין לי כוונה לחזור אליו. פשוט זה לא יפה
לא להתקשר ולאחל מזל טוב
אילוסטרציה: פוטוליה