37 / 48
37
גיליון 052 יוני 5102
|
|
רחל דדוש
אריה שטרן
מי את רחל?
דקה אחרי המלחמה
דקה אחרי המלחמה
חורבן, הרס ושממה
שקט הס, לא יורים
הרבה זמן לא ראינו ילדים מחייכים
נלחמנו בחזית וגם בעורף
נלחמנו בקיץ וגם בחורף
הייתה לנו מטרה צודקת
חרפנו נפשנו למען המולדת
פזמון:
אנחנו הגיבורים
אנחנו מעטים מול רבים
באנו בשם האלוהים
להפיץ ת'אור לגויים
הפסקת האש שבירה
מי יהיה הראשון ששוב יירה
מי יצית את התבערה
אי קיום הסכמים זו הפרה
כל צד מנסה לאמר ת'מילה האחרונה
בכל הפורומים בהם הש
ל
תתפתי עד כה, נעשה תמיד
סבב של הכרויות. תמיד פת
ל
חתי באותה אמירה:
שמי רחל, אני אם לשישה
ילדים, כך וכך נכדים, תלוי
באיזו תקופה בחיים. תמיד
אני מספרת על הישגיהם
והתפתחותם וכמה הם מוצ
ל
לחים וכך הלאה והלאה.
וכך השנים חולפות ואני
תופסת את עצמי בכל מעגל
בחיים שאליו אני נקלעת ומ
ל
בקשים בו לספר על עצמך,
מספרת את אותו ה"שטנצ":
ילדים, נכדים וחוזר חלילה.
לפני שבועיים נפגשנו כל
בוגרי סמינר למורים בנה
ל
לל. זו השנה ה-84 שאנו
נפגשים. אחר התרגשות
רבה התיישבנו במעגל. אחד
המורים פתח ואמר: “כעת
נספר ונציג את עצמנו". לא
שאיננו מכירים, אלא שנוספו
בני זוג חדשים, חלק התג
ל
רשו, חלק התאלמנו. שוב,
כהרגלנו בסבב, כל אחד פתח
ואמר: בני התחתן, נולד לנו
נכד חדש וכולי. וכך עוברים
מאחד לשני, ואני מסתכ
ל
לת על כולם, הסיפורים הם
כמעט אותם הסיפורים, רק
שנוספו עוד נכדים מוצלחים.
ואני עומדת ומשתוממת: איש
לא סיפר על עצמו! איזה תח
ל
ביב חדש, האם למד דבר מה?
הגיע תורי ונאלמתי דום.
שוב אספר שנולד נכד חדש?
מי את, רחל, שאלתי את
עצמי. אינני יודעת איזה שד
נכנס לתוכי, איך מצאתי קול
ואמרתי: “כעת אני הולכת
לשבור את כל המיתוסים".
שקט נפל. הס! רחל השקטה,
הנחבאת אל הכלים, מדברת:
“אני לא אספר על ילדיי ונ
ל
כדיי, אלא מה עשיתי בכל
שנותיי עד שהגעתי לגי
ל
לי המופלג ב-76 שנותיי".
כך חלפה לה תהילת עולם.
רחל הריקה מכל תוכן? אינני
יודעת איך זה קרה ואמרתי:
“ישנה עוד רחל! רחל שה
ל
תפתחה ולמדה. אני לומדת
את תורת הבודהיזם שמביאה
מזור לנפש, מתרגלת מדיט
ל
ציה, משתתפת בוויאפסאנה
ומחפשת את השקט שבלב.
למדתי שנתיים באוניברסיטה
כתיבה עיתונאית ואני כותבת
לעיתון א-לה כפר. אני כות
ל
בת, וזה כל כך ממלא אותי,
אני מאושרת שהתאפשר לי
להביע את עצמי ומקבלת
משוב מחבריי.
“הופעתי בתיאטרון בכפר
אפילו ושיחקתי את כאבי,
כאב אותו אני נושאת מזה
שנים. אני יוצאת לטיולים
עם חבריי והכרתי מקומות
שלא הייתי בהם. אני שומ
ל
עת הרצאות, שרה במקהלה
מעל עשר שנים ומופיעה
במקומות שונים בארץ. אפי
ל
לו לחו"ל נסענו להופיע. חיי
מלאים בתוכן. גיליתי את
עצמי. זה היה כנראה חבוי
בתוכי אך לא נתתי לזה ביטוי
וכעת זה פרץ. יש עוד הרבה
דברים שאני יכולה לספר".
וכך הוספתי לתעודת הזהות
שלי רחל נוספת. פתאום
כולם התחילו לדבר יחד:
“מה? זו רחל שאנחנו מכי
ל
רים? כל הכבוד רחל שפת
ל
חת את ליבך, אנחנו חוש
ל
בים שבפעם הבאה נספר על
הישגינו במישורים אחרים".
מאותו רגע אבן נגולה מעל
ליבי. עשיתי משהו בחיי, אני
לא רק אמא וסבתא. אני עוד
הרבה דברים נוספים.
פגז אחרון, לפני שתשוחרר היונה
עוד מעט ידומו התותחים
נתחיל ללקק את הפצעים
פזמון:
אנחנו הגיבורים
אנחנו מעטים מול רבים
אנחנו הנורמלים
הם המשוגעים
אומרים שהמנהיג יוצא נגד העולם
כדי לזכות לתשואות מהעם
שהוא מערער את היציבות ביקום
שצריך הסכם בתיווך של האום
חייל צולע, אחר עם תחבושת
מבזבזים עוד תחמושת
מתחילים לצאת מהשוחות
פה ושם נשמעות יריות
פזמון:
אנחנו הגיבורים
אנחנו מעטים מול רבים
באנו בשם האלוהים
נבחרנו מכל העמים
אנחנו הצודקים, לנו יש מוסר
אצלנו הקצין הולך לפני הרס"ר
אנחנו לא פוגעים באזרחים תמימים
לנו יש מורשת של אלפי שנים
הם לא יעזו לצאת נגדנו עכשיו
יש להם פצועים והלומי קרב
הרסנו להם את התשתיות
השיקום של האויב ימשך דורות
* בהסכמי שביתת הנשק שנחתמו
בעמק השלום, הוחלט שהצדדים ילבנו
את הסוגיות... במערכה הבאה