36 / 48
2017
פברואר
273
גיליון
|
| 36
pnay@pnay.co.ilדואר נכנס
בתים עם נשמה
אביבה זוהר
אחרי מספר ימים גשומים, השמש
האירה פניה למטיילי מועדון הזהב עם
עליזה כ"ץ והמדריך דני רובינזון.
ירדנו לצומת מגדל, הישר לפארק
הארכיאולוגי מגדלא. פרשת דרכים
להיסטוריה היהודית והנוצרית, היישר
התגלה בית
2009-
ל"בית" הראשון. ב
הכנסת הקדום ביותר שנחפר בגליל
ובתוכו נמצא תבליט המנורה הקדום
ביותר מבית שני, עם דימויים סמליים של
בית המקדש השני. בית הכנסת שהשתמר
היטב, מעוטר בפסיפסים ובפרסקאות, היה
ס"מ תחת פני השטח. משערים
30
טמון
שכאן ישוע הטיף למאמיניו ומרי מגדלנה
חיה כאן. נחשפו בחפירות שוק וחנויות
רובע האמידים עם מקוואות, מגורים,
דייגים ועוד.
הכנסייה הקתולית, אשר רכשה את כל
המתחם, בנתה מרכז רוחני מול הים עם
קפלת הסירה וארבע קפלות עם מוזאיקה.
ישנן תכניות לפיתוח האתר והשירותים
לקבלת תיירים רבים. הרעיון: התחדשות
ופיוס עולמיים בארץ הקודש.
ה"בית" השני בו ביקרנו צמוד לגבעת
אבני, כפר נהר הירדן. מקום מלא אור,
חסד והתנדבות. המטרה: לאפשר לילדים
המתמודדים עם מחלות
9-18
מגיל
ממושכות (כרוניות) נופש מיוחד וחוויתי
ללא עלות, בליווי צוות מקצועי, יצירתי
וספורטיבי וצוות רפואי, בכל ימות השנה.
ימים.
5-7 :
כל מחזור פעילות
הכפר מושתת ברובו על מתנדבים ונוער
איכותי בשנת שירות או שירות לאומי.
צפינו בסרט על הכפר ואחר סיירנו עם
מדריך. במקום קסום כזה של נתינה
ואהבה, הנפש התמלאה בשמחה. נהרה
עלתה על פנינו בסיום הסיור. מירי כספי
עותקים של
50
הגישה למקום במתנה
ספרה "פרפר הצבעים".
מהגליל התחתון ירדנו לעמק ירוק
למרגלות הגלבוע, לגן הלאומי בית אלפא,
1928--
ל"בית" השלישי. באתר שנחפר ב
, נתגלו שרידי בית כנסת עתיק מהמאה
9
השישית לספירה. כל שטחו היה מכוסה
בפסיפס מהודר ובמרכז גלגל המזלות.
באתר נעשה שיחזור חלקי. נכנסנו למבנה
מקורה מעל רצפת הפסיפס. להמחשת
תקופת בנית בית הכנסת ועבודות
הפסיפס, הוקרן סרט שהעצים את החוויה.
המשכנו לבית שאן, ל"בית" האחרון
בטיול: "ביתא ישראל" מרכז גרמאצ'ין,
מרכז מבקרים של מורשת יהדות
אתיופיה, יוזמה של חווה אלמו, אישה
מיוחדת עם נשמה נחושה ואמיצה
להקים בית מורשת להכרת תרבות יהודי
אתיופיה, מנהגים, מאכלים, מסורת
ואומנות. המיזם הוקם בתוך בית מגוריה
עם בעלה ושמונת ילדיה.
מרכז המבקרים עשיר בתמונות, עבודות
יד ולבוש מסורתי. בחצר מוצג מבנה
קש בו חיו בכפר, באזור גונדר. חווה
מגישה תה, קפה ומאפה שנקרא דבו.
בדרך ציורית והומוריסטית היא כובשת
את המבקרים. עם חיוך, מתארת את
חיי המשפחה בכפר, העיסוק בחקלאות
ויצור המזון. הקסים מזקני העדה היו
הרבנים לנישואין וגירושין. מתארת את
מעמד האישה בארץ לעומת העבר. לאחר
הישיבה בחצר נכנסנו לחדר גדול, ברקע,
מצגת תמונות מאתיופיה, נופי הרים
ירוקים, חיי התושבים, דמויות, כפרים.
בחלק השני של הביקור חווה הופכת
לשחקנית. סיפורה מרתק על חווה בת
התשע עם כמיהה ורצון להגיע לירושלים,
במבצע משה. בלתי יאומן כיצד שרדה את
הדרך המסוכנת והארוכה לסודן, שהייה
במחנה בסודן ועלייתה לארץ עם אחיה.
אנקדוטה: כיצד משרד הקליטה מחליט
"לעברת" את השמות לעולים... הוריה
והמשפחה עלו לארץ אחרי שמונה שנים
של געגועים. חווה כבר הקימה משפחה.
דרך "ביתא ישראל", חווה אישה
דעתנית וגאה בעדתה, מצליחה להפגיש
ישראלים מכל הארץ עם המורשת של
העדה האתיופית, להכיר, לטעום, לאהוב,
לחבק ולומר שכולנו יהודים שווים החיים
בארץ אבותינו.
אמא הלכה
גם אבא הלך
והילדה
עם דודתה נשארה.
הדודה נסעה
אמריקה קסמה
החיים קלים שם אמרה.
והילדה שוב לבדה.
ילדה קטנה בבית גדול
בת שבע היא בסך הכל
יודעת לעשות הכל לבד
ילדה של אף אחד.
אבא שב ואותה לקח
לצריף ירוק והלך
רחל דדוש
הילדה שאינה שייכת לאיש
הלך לעבודה
והילדה נותרה לבדה.
איש לא שאל מדוע אינה
בכיתה
איש לא חיפש לאן נעלמה
יושבת לבד בצריף הירוק
רחוק מהכל רחוק רחוק.
אבא בעבודה
והילדה כל היום בוהה
הכתלים סוגרים, אין בובה
והילדה מחכה.
הילדה בוכה ואין מי שישמע
ומחכה ומחכה
בערב אבא חזר
והביא דבר מאכל.
חלף הזמן אך לא המכאוב
והילדה עדיין אינה יודעת
קרוא וכתוב
הזמן עובר ונמצא פיתרון
נוסעים לכפר נידח בצפון.
אבא, מדריך, עם שבעה נוספים
והילדה איתם גרים.
מה עלה בגורלה של
אותה ילדה
שישבה וחיכתה לאביה.
היום נוקף והשעות חולפות
ולבסוף נלקחה
לאחת השכנות.
גדלה הילדה והיא כבר בת
תשע כעת
והחלה ללמוד אלף בית
מבית ריק
לצריף ירוק
מצריף ירוק ליישוב רחוק
ושכנה טובה ומעט נחמה.