36 / 48
36
2016
נובמבר
270
גיליון
|
|
יצירות
|
דעות
|
\ תגובות
pnay@pnay.co.ilדואר נכנס
אל לנו לשכוח פשעים
גם לא בעבור עשרים ואחת שנים
כמו כן, אל לנו לשכוח את תוכן
הדברים החשובים
שנאמרו במלאת עשרים
להירצחו של רבין.
וכך על פי מיטב זיכרוני
נוצל המעמד הרציני
וחולל על-ידי עסקן אחד
הרבה פחות מבינוני.
וכך היה,
מעל במות הזיכרון
דובר על חשיבות הערך
דובר על אלימות פנימית
המאיימת על מרקם החברה
על כך שרבין, בכל מהלכיו
בזמן מילוי אחר כל אחד מתפקידיו
נתן ראש בכובד רב
והנהיג את חייליו
לטוב מוסרי לערכיו.
ואכן, השכילו לעשות המספידים
כפי שיאה למנהיגים
במעמדם של אבלים
הילדים והנכדים.
בבית הכנסת של העם
הם דיברו בהספדם, על האסון,
על קיטוב כה הרסני
שהוא לכולנו אמור להיות
לקח תקדימי.
הם העלו את העניין
כי בביטחון
חייב השלום להיות מעוגן.
ואז בתורו קם יושב ראש המפלגה,
אותו אחד איבר נרגן
ומעל בימת כנסת ישראל
שוב את המעמד ניצל
ואת אוזנינו בביזיונותיו צלצל
ובמעמד לאומי כה חשוב לעם
את זיכרונו של אדם שנדם
שוב אותו תנור עשן
במלים טבולות בארסן
שוב זה ההוזה
לא רק שלא חוזה
אלא שוב ושוב, מזהם ומבזה.
(נכתב בעקבות אסיפת כנסת ישראל
במלאת עשרים שנים להירצחו של
ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, י"ב
בחשוון תשע"ו).
מאת: גלילית
כתבנו בוויז את הכתובת, ומייד לאחר
שכתבנו מאפייה כבר ידע להביא את הכ
א
תובת של מאפיית אלחלאל ביאנוח.
לא שעינו להצעה להתקשר ולתאם את
התפריט כמה דקות לפני שמגיעים. חש
א
בנו שבזמן הזה נבדוק את מגוון המאפים
שיש למאפיה להציע לנו. התכוונו להז
א
מין לשבת הבאה מגוון מאפים גליליים,
כפי שצווינו להביא למפגש משפחתי.
דקות, כשאנחנו
10-
לאחר ישיבה של כ
האורחים היחידים במסעדה, הגיעה אלינו
מלצרית ששאלה אם כבר הזמנו. ביקשנו
לראות את התפריט. שמענו המלצות על
"הטאבון" ולאור זאת הזמנתנו הייתה:
מנה חומוס, מנה פלאפל, ועל הטאבון
עם גבינה בולגרית, ולשתיה שתי פחיות
קולה דיאט.
בזמן ההמתנה להזמנה סיירנו במא
א
פייה. לא ראינו שום דבר גלילי מיוחד.
היו פיתות רגילות, חלות, וסופגניות,
מלבד המתוקים שאותם לא בדקנו. הסיור
במאפייה הסתיים. החום, ללא מיזוג, הפך
בלתי נסבל. בדיקה "מה קורה עם ההזמ
א
נה" זירזה את הגעתה לעוד חמש דקות.
על טעם ועל ריח נאמר כבר שאין מה
להתווכח. אכתוב רק שאכלתי כבר חו
א
מוס ופלאפל טעימים יותר בסביבה הק
א
רובה. הצ'יפס שהגיע בלי שהזמנו היה
הכתבה מיועדת למי שמאמין בטוב
ולאלו שמאמינים שיהיה טוב.
השלום בוא יבוא ולא לעולם נחיה על
חרבנו.
כל כך עצוב לי ששמעון פרס נפרד
מאיתנו. עוד בחיו ידעתי שיש לנו אבא,
יש אל מי להרים עיניים, יש למה לשאוף.
אם שמעון פרס ז"ל (קשה לי עם המי
א
לה) מאמין בשלום, בוא יבוא השלום.
דבקתי באמונתו ונחישותו לקרב את
השלום. והנה כך פתאום הלך. לא הייתי
מוכנה לכך. למה היה צריך לשלם בחיו
כדי שכל העולם יאמר את מה שכל חיו
צעק? למה אחרי לכתו מספרים על מפעל
חייו? למה כעת הבינו את מה שהוא אמר
כל הזמן?
בלוויה כולם הגיעו לחלוק לו כבוד
אחרון. למה לא קרה כל הכבוד הזה לפני
שעצם עיניים, והיה רואה את ההתקרבות
בין הסקפטים ובין החולמים? כולם היו
שם. לו רק לרגע היה פוקח עיניים ורואה
את כל הקצוות מתאחדים ומדברים שפה
אחת. אולי כן יתגשם החלום והשלום
בוא יבואו ותתגשם הנבואה של ישעיהו
הנביא (פרק י"א) "וגר זאב עם כבש ונמר
עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו
ונער קטן נהג בם".
רחל דדוש
סביר. את "הטאבון" לא קיבלנו. גם לא
בחשבון. על הצ'יפס דווקא התבקשנו
לשלם. המאכזב ביותר היה הפיתות שה
א
גיעו יחד עם האוכל, לא חמות, לא טריות
ואפילו... יבשות.
הגענו לאותו מקום כמו הכותב אייל
כץ, כנראה ביקום מקביל.
ענת רוזן
תגובת בעל המקום
ראשית אני מתנצל בפני גב' רוזן על
שלא נהנתה ומזמין אותה ואת שותפיה
לארוחה על חשבוני, ואני מבטיח חוויה
מתקנת והפוכה לגמרי.
לשמחתי, שמענו גם הרבה מחמאות
מסועדים שהגיעו במהלך תקופת הח
א
גים. בכל מקרה אני מבטיח לבדוק את
כל טענותיה ולוודא שטעויות מהסוג
שתיארה לא יישנו.
בימים אלה מותקן מזגן חדש במרפסת
הדק שלנו.
לסיום אזכיר כי אנחנו לא מסעדה. לכן
מי שמגיע לארוחה, חשוב מאוד שיזמין
זמן מה לפני.
יהודה ח'טיב
054-2877975
"וגר זאב עם כבש
ונמר עם גדי ירבץ"
ועוד איזו הפתעה
במסעדה
268
בתגובה ליצא לאכול, מאפיית אלחלאל בינוח, א-לה כפר
זוכרים את
יצחק רבין