32 / 48
32
גיליון 552 אוקטובר 5102
|
|
אייל כץ
הרגע המרגש ביותר עבורי
באירוע היובל לבית הספר
לפיזיקה של אוניברסיטת תל
אביב, היה כשהתבררה לי
עובדה מדהימה: אחד המר
ל
צים, פרופ' ירון עוז, היה בע
ל
ברו קשר מכבי תל אביב בכ
ל
דורגל. מנחה האירוע הבהיר
שהפעם הוא לא עולה לבימת
המרצים כרקטור האוניבר
ל
סיטה או כדיקאן הפקולטה
למדעים מדויקים, ואפילו לא
כקשרה לשעבר של מכבי תל
אביב, אלא דווקא כפיזקאי
ומומחה בעל שם עולמי לא
ל
נרגיות גבוהות.
אני זוכר את הקשר מימי
ילדותי. שחקן נהדר, לאורך
שנים היה כוכב הקבוצה
והוביל אותה לתארים, שיחק
וכבש גם בנבחרת הלאומית.
הוא הצטיין בעבודה קשה,
כושר גבוה והירתמות גם
למשימות הגנתיות - מה
שנקרא "קשר הורס", ומצד
שני גם בראיית משחק, יכולת
התקפית ואף כיבוש שערים.
ולמרות שאני חובב כדור
ל
גל וקשור גם קצת לפיזיקה,
לא ידעתי שלאחר קריירה כל
כך יפה בכדורגל, פנה לתחום
המדעים המדויקים והצטיין
בו לא פחות ואף יותר. רקטור
האוניברסיטה, לא פחות.
כשעלה לבמה, על אף הש
ל
נים שחלפו ומקום מושבי
בשורות האחרונות, זיהיתי
מיד את אחד מגיבורי ילדו
ל
תי. הוא נראה מעולה, גילו
י
�
(אמור להיות מעל 06, ח
שבתי בזריזות) כלל לא ניכר
בו, וברור לגמרי שחריצותו
ושקדנותו מאפיינים אותו
גם בשמירה על כושר וב
ל
ריאות. פליאתי גברה כשה
ל
תברר שהאיש מומחה בהמון
תחומים גם בפיזיקה, ובמשך
כ-02 דקות ריתק את הקהל
בהרצאה על הממשקים בין
תיאוריות פיזיקליות השונות,
רעיונות מופרכים ונהדרים
וכמה תחזיות לעתיד המחקר
הפיזיקה של הכדורגל
כנס היובל של בית הספר לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב לקח אותי פעמיים
אחורה בזמן, ואז החזיר אותי למציאות
והתיאוריה בפיזיקה.
רגע מרגש נוסף היה לי
בהפסקה. בלובי הענק של
האודיטוריום המפואר הוצבו
כמה עמדות שהדגימו תו
ל
פעות פרדוקסליות שונות,
ואנשי סגל חביבים ביקשו
מהצופים להסביר את התו
ל
פעות שנראו בלתי אפש
ל
ריות. פעמיים הייתי הראשון
לשלוף את התשובה הנכונה,
ולרגע חזרתי לימי בית הספר
היסודי, בהם נחשבתי "לגאון
של הכיתה", אותו חנון עם
משקפיים שתמיד משיב רא
ל
שון על כל שאלה ששואלת
המורה. למזלי, למרות חנו
ל
ניותי, רוב הזמן השכלתי לא
להפוך למה שמכונה היום
"ילד כאפות". זה עלה לי
באובדן חיבה מצד רוב המו
ל
רות, אבל די השתלם לי במי
ל
שור החברתי.
בתיכון, במגמה ריאלית-
פיזיקלית, כבר הייתי רביעי
חמישי בכיתה, ואולי אני
אפילו מייפה קצת את המ
ל
ציאות. אז הבנתי שאני לא
באמת "גאון", אלא סתם בעל
כישרון גבוה מהממוצע למ
ל
תימטיקה ומדעים מדויקים.
באוניברסיטה, כתלמיד
לתואר ראשון בפיזיקה, כבר
הייתי ממש סטודנט ממוצע,
אולי אפילו קצת מתחתיו.
בשנים שלאחר הלימודים
גיליתי שאהבתי האמיתי היא
כל מה שקשור בטקסט, ומ
ל
רגע שסיימתי את התואר כל
העבודות בהן עסקתי קשורות
לעיתונות ותקשורת.
לימים פיתחתי התחשבנות
עם מערכת החינוך, שלא
השכילה לאתר את כישרון
הכתיבה שלי ואת נטיות לבי
האמיתיות, ולהכווין אותי
לשם. כשאני הייתי תלמיד,
מספיק שהיית מוכשר במת
ל
מטיקה וכבר שובצת במגמה
ריאלית ונותבת ללימודי מד
ל
עים מדויקים. מקצועות כמו
ביולוגיה, ספרות, היסטוריה,
ואחרים, נחשבו לברירות
מחדל נחותות, שלא לדבר על
מגמות קולנוע או תיאטרון,
שכמעט ולא היו קיימות אז.
אם תרצו, מדובר בהסללה,
אבל הפוכה מזו שנגדה קו
ל
בלים כיום.
התחשבנות או לא, אני
עדיין די מחבב מתימטיקה
ופיזיקה ולאורך השנים אני
שומר על קשר רופף עם שני
המקצועות. פה מאמר בעי
ל
תון, שם הרצאה, וקצת ני
ל
סיונות התרגשות כשמגלים
את בוזון היגס. על כן שמח
ל
תי להגיע לכנס, ואף נהניתי
משלוש הרצאות מרתקות על
חורים שחורים, ננו אופטי
ל
קה וההרצאה של פרופ' עוז,
למרות שלא הבנתי 08 אחוז
ממה שאמרו. טוב, אני קצת
מגזים, אבל נשבע לכם שלפ
ל
חות 51 אחוז בכל זאת הבנתי.
אז חזרתי הבייתה עם רגעי
התהילה שלי מול החידות
והתגלית המסעירה על הכ
ל
דורגלן שהפך לפרופסור
לפיזיקה וניפץ כמה סטיג
ל
מות. למחרת, ככה בשביל
הביטחון, חיפשתי תמונות
של הכדורגלן ושל הפרופ
ל
סור, ואולי איזה איזכור עי
ל
תונאי למהפך המדהים. איז
ל
כורים אין, אבל התמונות די
דומות, למרות שזה לא ממש
חד משמעי. אז כדי לסגור את
העניין הרמטית העזתי ושל
ל
חתי מייל לפרופסור.
תוך רבע שעה קיבלתי ממנו
תשובה: "לא. שחקן הכדורגל
כבר שיחק בנבחרת ישראל
כשאני הייתי ילד".
נו, מזל שגם בפיזיקה וגם
בעיתונות מקובל לבדוק
דברים פעמיים. והאמת? גם
בפרדוקסים שפתרתי היו
בסך הכל איזה ארבעה אנשים
שניסו לפתור את הסוגייה,
וביננו, מדובר בחידות ברמה
של חוג לנוער שוחר מדע.
אחד הפרדוקסים שפיצחתי. דז'ה וו לימי בית הספר היסודי