33 / 64
33
גיליון 452 ספטמבר 5102 ראש השנה תשע”ו
|
|
(ובצעיפים מבורכים) כבר
בשדה התעופה הקטן של
. פגשנו את לאמה
Yushu
טאטופס, האחראי, ואת צוות
המתורגמנים שליווה ותיווך
בינינו לבין האוכלוסיה המ
ד
קומית.
משם נסענו עוד כ-002
, שהיה
Raktrul
ק"מ עד מנזר
לביתנו במשך שבוע. במי
ד
שורים הירוקים האינסופיים
שנשקפו מחלון המכונית רעו
בשלווה עדרי היאק. באוהל
נוודים בדרך התוודענו
ליוגורט יאק טעים. בהמשך
כבר הכרנו גם את החמאה,
הגבינות, הבשר ומוצרי הצמר
שמפיקים מחיה מופלאה זו.
במנזר חיכו לנו 21 נזירות
צחקקניות שליוו אותנו בחיי
היומיום ובחדרי הטיפולים,
ודאגו לנו לאוכל במסירות
אין קץ. בסוף כל יום היו
מתכנסות בחדר התפילות
המקושט ושם מלמלו ושרו
במשך שלוש שעות את הת
ד
פילה היומית, ומלוות אותה
בתוף ובמצילתיים הטקסיים.
החל מהבוקר שלמחרת
כבר היינו בעבודה. אני יכול
לספר בצער שהמודעות הד
ד
נטלית של התושבים המקו
ד
מיים נמוכה ביותר ותחלואת
העששת גבוהה. מפאת חוסר
במכשור דנטלי אלקטרוני לא
ניתן לבצע אף לא טיפולים
פשוטים כמו סתימות, כך
שברירת המחדל היא עקירות
שיניים.
האנשים מודעים לכך ומ
ד
קבלים בהכנעה את העובדה
שכבר בגיל 05-04 ישארו
בפיות מחוסרי שיניים. חלק
מעבודת הקבוצה היה לעורר
מוטיבציה לשימוש במבר
ד
שות שיניים שהובאו במיוחד.
חדר במנזר הוסב למרפאה
זמנית, והמטופלים נכנ
ד
סו אליו בזה אחר זה: נערה
צעירה, גבר בגיל העמידה
או סבתא ססגונית בגדים,
מצביעים על שן כואבת
שהרקיבה ומבקשים לעקור
אותה. במקרים רבים ביקשו
לעקור הרבה יותר משן אחת.
כל שנותר לי היה לאשר את
האבחנה ולבצע את הטיפול.
הצוות שעזר לי כלל סייעת,
אשתו של אחד מרופאי המש
ד
לחת, מתורגמן מקומי צעיר,
ושתי נזירות שעמלו על ניקוי
הכלים וביצעו סטריליזציה
(בתוך סיר לחץ!). מלבדם
נכנסו לחדר כל מיני סקרנים
שהיו מביטים בפליאה ברופא
עם משקפי ההגדלה, ומביעים
מלמולי הערכה בכל פעם
ששן נשלפה והונחה אחר
כבוד על המגש.
הבונוס למטופלים ברופא
מתקדם שכמותי, הוא השי
ד
מוש הלא מוגבל בחומרי
אלחוש ובתרופות שחולקו
למטופלים למניעת כאב או
זיהומים. היה ביקוש עצום
לטיפולים אצל כל הרו
ד
פאים, וקשה היה לנהל את
מסת האנשים שצבאו על
דלתות המנזר. רבים הגיעו
מתוך רצון לטפל בתחלואים
שוודאי חיכו זמן רב.
חמישה ימי עבודה הותי
ד
רו אותי חסר חומרי אל
ד
חוש וכך הסתיימו התורים
הארוכים מול פתח המרפאה
המאולתרת. כמותי, גם לשאר
הרופאים אזלו התרופות. את
הזמן הפנוי ניצלנו לסיור
במנזרי הסביבה, שם אף
פגשנו במנהיגים הרוחניים
המקומיים שבירכו אותנו
תוך מתן קמעות שלהם, סגו
ד
לות לבריאות ואריכות ימים.
למרות החן האתני, היה לי
קשה שלא לעשות השוואה
למקובלים למיניהם שבאר
ד
צנו. הבדל בולט - הברכות
שקבלנו היו חינם...
בסיום השבוע התחלקנו
לקבוצות קטנות והוזמנו לס
ד
עוד בביתם של המתורגמנים
שליוו אותנו. החלפנו מתנות,
מיילים וקבוצות קשר.
הטיסה הביתה הייתה קלה
במטען אך מלאה בזכרונות
של אנשים, מקומות, מנהגים
ואוכל, וצביטה של געגוע
שמתחיל עוד לפני שהכל
נגמר.
הכותב מבצע את אחד
הטיפולים. ברירת המחדל
הייתה עקירה
מימין
לשמאל:
המינזר
בו בוצעו
הטיפולים,
עדר יאקים,
חברי
המשלחת
במפגש עם
לאמה מקומי