14 / 48
14
גיליון 252 אוגוסט 5102
|
|
מגזין
או ב"ארקיע", למרות שסי
ת
כוייו להתקבל היו גבוהים.
ההסבר שסיפק: "אני לא
מעוניין להיות נהג אוטו
ת
בוס". בני הזוג רכשו בית קטן
בנס ציונה, חזרו לקיבוץ אבל
אחרי ניסיון של שלוש שנים
החליטו סופית לבנות את
חייהם בעיר.
"חזרנו לדירה שלנו בנס
ציונה, ואני חזרתי לעבודה
הקודמת שלי", נזכרת רינה.
ירון החל ללמוד לתואר הנ
ת
דסאי מיחשוב ובקרה. הוא
למד בלילה וביום שימש
כנער שליח על וספה. באחת
השליחויות הגיע למרפאת
שיניים, ואחד הפציינטים
שהמתינו בתור ‘שם עליו
עין'. הוא נדהם כששמע
שהוא טייס, וכשהתברר לו
שירון קיבוצניק ובעל ניסיון
בהקמת לולים, לקח ממנו
פרטים והבטיח לו: ‘אתה
תעבוד אצלי בחברת חשמל'.
"ירון סיפר לי על המקרה,
שנינו צחקנו, אבל לא תלינו
בזה תקוות מיוחדות. באותם
ימים אפשר היה להתקבל
לחברת חשמל רק עם פרו
ת
טקציה. כבר שכחנו מכל
האפיזודה, אבל בסוף זה קרה.
ירון התקבל לעבוד בחברת
חשמל, והפציינט ממרפאת
השיניים הפך לבוס שלו
במשך שנים ארוכות. התברר
שהוא הסכים לקבל למחלקה
שלו שלושה פרוטקציונרים
שלא היה צורך בהם, רק כדי
שירון יבוא לעבוד אצלו.
"ירון הפך לאטרקציה.
כולם רצו לראות את הטייס
מחיל האוויר שעובד בחברת
חשמל כפועל פשוט. אפילו
המנכ"ל באותם ימים, יצחק
חופי הנודע, הגיע לראות
אותו. ירון עצמו לא עשה
מזה עניין גדול. הוא נשאר
צנוע. במקביל לעבודתו סיים
את התואר, התקדם בחברה
עד למעמד של מנהל עבודה
ראשי".
צנוע ואוהב אנשים
במהלך השנים נולדו לבני
הזוג שתי בנות, גלי בת ה-63
ממנה יש להם שתי נכדות
בנות 9 ו-7, ועדי בת ה-23
שנישאה לפני שנה. "גידלנו
את הבנות בבית קטן יחסית,
בלי רכב, ממש לא ברמת
חיים גבוהה", אומרת רינה.
"זה אף פעם לא הפריע. היינו
משפחה מאושרת. המעבר
לצפון לכפר ורדים והולד
ת
תן של שתי הנכדות הפכו
אותנו למאושרים עוד יותר.
ירון היה סבא נהדר. בגלל
המרחק לא ראינו את הנכדות
כפי שהיינו רוצים. אבל כש
ת
נפגשנו זה היה אושר גדול.
ירון ידע להצחיק אותן, עשה
כמעט כל מה שביקשו ואהב
אותן אהבה גדולה".
איך התחיל הקטע שלכם עם
הטיולים להודו?
"אני התחלתי עם זה בגיל
04. מקום עבודה בו עבדתי
פשט את הרגל, ומכספי הפי
ת
צויים יצאתי לטיול בן חמי
ת
שה שבועות. נדלקתי, אבל
רק אחרי 01 שנים ירון היה
מוכן להצטרף אליי. מאז הוא
התאהב. הוא התאהב בנוף,
בטבע, בחיות של הודו, בא
ת
מנות ובעיקר באנשים. פגשנו
המון מקומיים, ישנו אצלם
בבית, לרוב על הרצפה, וירון
תמיד יצר קשרי חברות עם
המארחים שלנו. הוא שוחח
איתם, שאל שאלות, התע
ת
ניין בהם באמת. גם בארץ
הוא יצר קשרים במהירות עם
כל אחד. הוא היה צנוע, אהב
אנשים ואנשים אהבו אותו".
רינה, אמנית המפסלת בעי
ת
)Paper Mache(
סת נייר
פעילה בשנים האחרונות
בוועד אמני כפר ורדים, ועו
ת
בדת כמורה במרכז אמנויות
מעלות. ירון, היא מספרת,
היה שותף מלא בשתי הפ
ת
עילויות. "הוא עזר בגלריית
האמנים ושותף בכל פעילות
שיזמנו. כשהיה חוזר בשש
וחצי בבוקר ממשמרת לילה,
נהג לתפוס תנומה על הספה
בסלון. בשמונה בבוקר היה
מקפיץ אותי לעבודה במ
ת
עלות, עוזר לי לפרוק ציוד,
מחכה גם לתלמידות ומסייע
גם להן עם הציוד. רק אז
היה חוזר הבייתה להמשיך
לישון, ובצהרים היה חוזר
לאסוף אותי. יכולתי כמובן
לנהוג בעצמי, אבל ירון הת
ת
עקש. הוא היה מעורב באמ
ת
נות שלי, אהב את העבודות
ותמיד התגאה בי. 14 שנים
היינו נשואים באושר גדול".
בשנים האחרונות עבד ירון
לסירוגין - שבוע משמרות
לילה ושבוע משמרות יום.
זה היה קשה, אומרת רינה,
אבל הייתה משימה חשו
ת
בה - הכשרת תחנת הכוח
חגית לעבודה בגז. חגית היא
למעשה הפיילוט של חברת
חשמל לייצור חשמל מגז,
וכל הייצור בעתיד יתבצע
לפי הניסיון שנרכש בפרויקט
הזה. מעבר לזה, העובדים
רצו הרבה שעות לילה בשביל
התוספת במשכורת, וירון לא
יכול היה לסרב להם. נדמה
לי שהמנהלים של ירון הבי
ת
נו כמה קשה הוא עובד, ולכן
אישרו לו לצאת גם לטיול
שתכננו בעוד שבועיים".
ש
�
ביום ראשון 62 ביולי, ב
עות הצהריים עסקה רינה
בציור. בחדשות השעה חמש
דיווחו על תאונה בכיש 07 עם
נפגעים. "רצתי לאינטרנט",
היא משחזרת, "והייתה שם
תמונה. ראיתי שאין מונית
שמעורבת בתאונה ונרגע
ת
תי. ואז עלתה עוד תמונה.
הייתה שם מונית. הרגשתי
רע מאוד".
רינה צלצלה לחבר בירכא
וביקשה שיסע לאזור התאונה
בטמרה. "במקביל", היא מס
ת
פרת, "צאתי החוצה, תפסתי
מטאטא, והתחלתי לטאטא
את החצר. הסתכלתי כל הזמן
לכיוון השער, לראות אם מי
ת
שהו מגיע. והגיעו".
המשך מעמוד קודם
"רצתי לאינטרנט והייתה שם תמונה.
ראיתי שאין מונית שמעורבת בתאונה
ונרגעתי. ואז עלתה עוד תמונה.
הייתה שם מונית. הרגשתי רע מאוד"
ירון ורינה עם בני שבט הקוניאק בטיול האחרון בהודו
ירון עם הבנות והנכדות. עשה כמעט כל מה שרצו