18 / 48
18
גיליון 642 מרץ 5102
|
|
סיון יחיאלי
\
ישר מהראש
א.ת. תפן, בניין נוף (ביציאה לכרמיאל), טל. 2061858-40 שעות פתיחה: א'-ה' 00:7-00:91, שישי 00:7-00:31
פיצות
בהזמנה,
הכנה
במקום
קפה, מאפים, כריכים סלטים, שתיה
מוצרי חלב, חטיפים, סיגריות, עיתונים ועוד
והכי חשוב:
השירות החם, היחס האישי והסנדביצ'ים המדהימים של חני
מכירה בהקפה
למשרדים וחברות
בשנים האחרונות אני עד
ליותר ויותר תכתובת, בעי
י
קר אך לא רק במדיה אל
י
קטרונית, בהן משפטים
המסתיימים בסימני קריאה.
לא סימן קריאה אחד, ביטוי
לפסקנות מסוימת, או סימן
קריאה בסוגרים שנועד להד
י
גש נקודה, אלא סימני קריאה
רבים בסופו של משפט, מין
צעקה אלקטרונית רועמת.
למרבה ההפתעה כמעט תמיד
הצעקות האלקטרוניות האלו
אינן על עניינים ברומו של
עולם, הן לא נובעות מזעקה
פנימית אשר מגיעה ממעמקי
נפשו של הכותב, או לחילו
י
פין תוצאה של אירוע חיצוני
שזעזע את עולמו. לא ולא.
לרוב מדובר על נושאים
טריוויאליים.
כמו סימני הקריאה כך גם
סימני שאלה מככבים בטק
י
סטים אלו, ושוב יותר מסימן
שאלה אחד, הרבה יותר. הם
כמובן לא מבטאים שאלה,
תהייה או ניסיון להבין. הם
פשוט הטחת שאלה בפרצוף,
המבליעה את הקביעה שרק
אידיוט גמור אינו מבין את
התשובה הנכונה לכל סימני
השאלה האלו.
אם הכתב היה מדבר, לא
היה נעים להקשיב לכל סימני
הקריאה והשאלה האלו. סרטון
השוקולד במטוס והסרטו
י
נים עם המשפחות האלימות,
במלון באילת ובמגרש המ
י
מי אחראי לזריחת השמש????
על הקשר בין שימוש אינפלציוני בסימני פיסוק, הישראלי המכוער והתפארות חסרת כיסוי של שרים
שחקים, מציגים את הישראלי
המכוער במלוא הדרו. יותר
מהכל מביך להסתכל בהם. לא
נעים להתבונן באנשים מא
י
בדים שליטה ומתבהמים. כך
בדיוק נקראים חלק מהדברים
הממוענים אלינו.
כאמור לרוב מדובר בנו
י
שאים שראוי לבררם בטונים
תרבותיים, עם הרבה פחות
פסקנות צועקת. אבל מעבר
לסגנון הבעיה היא במהות.
פעמים רבות, רבות מידי,
הרקע לתקשורת הבוטה הזו
הוא מחסור אמיתי בידע אשר
אינו מפריע לכותב לקבוע
את עמדתו ולהטיחה בפס
י
קנות בפרצופו של הקורא.
אני חושב שזה חוסר תר
י
בות. אני חושב שמותר וצריך
גם להשתמש בסימן שאלה
אחד בודד כדי לשאול ולברר
בטרם קובעים עמדה.
למען הסר ספק, החובה
לקיים שיח תרבותי חלה
בראש ובראשונה על הסקטור
הציבורי. היא הופכת הרבה
יותר קלה ונעימה כאשר
מנהלים איתנו דיון מנומס
בגובה העיניים.
אחד הדברים המשעשעים
בתעמולת הבחירות הוא הני
י
סיון לקחת את הקרדיט על
הצלחות הממשלה היוצאת.
הנה השמש זרחה בקיץ 4102,
ויש ויכוח מי אחראי על העו
י
בדה שהיא זרחה כל כך יפה.
האם היה זה שר התשתיות
מהליכוד שאור השמש הוא
תשתית לאומית ולגמרי בת
י
חום אחריותו, או שאולי נכון
לרשום את ההצלחה על שמו
של שר הכלכלה האח בנט,
שידו בכל ובישיבות הקבינט
דחף בכל כוחו הרב את השמש
למסלולה החדש והנפלא, על
אפו ועל חמתו של שר התש
י
תיות. או שהקרדיט הוא בכלל
של שר האוצר לפיד, שמר
י
גע שנחת על כסא המיניסטר
זהרה המדינה כולה (כמעט
כולה - חוץ מבני ברק, מאה
שערים, ביתר עילית ובית
שמש...) באור גדול ועצום.
צחוק בצד, מה שחסר בכל
תעמולת הבחירות הזו הוא
צניעות ואמת. האמת האפו
י
רה היא כמובן שקשה מאוד
ולוקח הרבה זמן לחולל שי
י
נוי בבירוקרטיה הישראלית.
כמעט כל ההצלחות הגדו
י
לות בהן מתהדרות המפלגות
השונות הן תוצאה של עבו
י
דתה השוטפת של הפקידות,
והיו מתרחשות במהלך העס
י
קים הרגיל תחת כל שר.
בשלטון המקומי נהוג לומר
שקשה מאוד לראש רשות
לעשות שינויים בקדנציה
אחת, וזה בקדנציה בת חמש
שנים, עם יציבות יחסית גדו
י
לה מאוד ועם גמישות תפעו
י
לית גדולה מזו של השלטון
המרכזי. מסיבה זו, רוב ההצ
י
לחות והכישלונות בממשלה
בת פחות משנתים פשוט
אינם יכולים להיזקף לזכותם
או חובתם של השרים.
למרות הכל ובגלל הכל,
צריך להיפטר מכל גרם של
ציניות ולהצביע. אני קורא
לכל אחת ואחד מבעלי זכות
הבחירה בכפר לצאת, להצ
י
ביע ולהשפיע.
השרים שלום ולפיד. השמש היא
תשתית או סעיף בתקציב?