40 / 64
40
גיליון 442 ינואר 5102
|
|
אייל כץ
אני באמת רוצה להבין מה
עבר בראשם של ציפי לבני
וחבריה, כשהחליטו לקרוא
למפלגה החדשה שהקי
ו
מו "התנועה". סליחה שאני
שואל, אבל התנועה למה?
מה אני כבוחר אמור להבין
מהשם הזה? למה שאצטרף
או אפילו אתמוך, בגוף שא
ו
מור להיות אידיאולוגי, אבל
נושא שם שלא אומר שום
דבר?
מן הסתם, מישהו קיווה
שהשם "התנועה" ייתפס
כמשהו כללי, פתוח לכולם,
ויסחוף אליו אנשים מכל
קצוות הקשת הפוליטית, כמו
שנהוג לומר. אם להשליך את
ההיגיון הזה על העולם העס
ו
קי, אפשר לפתוח למשל בית
עסק ולקרוא לו "המכון". על
פי ההיגיון של לבני וחבריה,
עסק שכזה ייהנה משרירנים
שיגיעו למכון כושר, נשים
יפות שיגיעו למכון לקוסמ
ו
טיקה, ואולי גם כמה נהגים
שיגיעו למכון לשטיפת רכב.
lll
עיסוק בשמות של מפלגות
יכול להיתפס כשעשוע אינ
ו
טלקטואלי לא מזיק, אבל גם
נטול משמעויות מרחיקות
לכת. אני סבור כי שמותיהן
של המפלגות החדשות שקמו
בשנים האחרונות מעידים על
מגמות בפוליטיקה הישרא
ו
מפלגת אין משמעות
מה מעידים השמות של המפלגות החדשות עליהן,
על הפוליטיקה הישראלית ועל החברה כולה?
כלשהי ולו בנושא אחד. לש
ו
מות הללו אפשר לשדך כל
אידיאולוגיה שנרצה, ומן
הסתם ממציאי השמות ומ
ו
כונני המפלגות היו מודעים
היטב לעובדה זו.
lll
שתי מפלגות ששמן דווקא
נושא משמעות כלשהי, הן
ישראל ביתנו והבית היהודי.
בשתיהן כולל השם את המו
ו
נח "בית", אבל קיימים הב
ו
דלים באופן השימוש. ברא
ו
שונה יש סוג של התרסה.
המפלגה, שבמידה רבה קמה
ו
�
-ב 9991 כמפלגת עולים, ק
בעת במפגיע "ישראל בית
ו
נו", גם בבחינת עכשיו אנחנו
פה וישראל היא הבית, וגם
כמסר לגברדיה הוותיקה -
ישראל היא כבר לא רק הבית
שלכם. ומה שיפה בשם, זה
שהוא מתאים לחברי המפ
ו
לגה גם כיום, כשהיא כבר
הרבה מעבר למפלגת עולים
סקטוריאלית.
"הבית היהודי" (למעשה
המפד"ל ההיסטורית עם
כמה ספיחים) הוא שם נטול
ויכוחים או ספיקות. זהו שם
הצהרתי, אדנותי וסמכותי:
השימוש פעמיים ה' הידיעה
לא משאיר מקום להרהור
נוסף מהו המקום הנכון לכל
יהודי. "הבית היהודי" הוא
מושג שמצד אחד לא ניתן
לית ובחברה הישראלית.
מפלגות הוקמו בישראל
יש מאין עוד מימי בן גו
ו
ריון. המפלגה המשמעותית
הראשונה שאני זוכר הייתה
ד"ש של יגאל ידין, או בשמה
המלא "התנועה הדמוקרטית
לשינוי". הייתה זו מפלגת
מרכז, שבעיני רבים נתפסת
כאחראית האמיתית למהפך
של 7791'. היא זכתה ב-51
מנדטים, רובם על חשבון
מפלגת העבודה, ובכך הפכה
את הליכוד למפלגה הגדולה
בכנסת התשיעית. המפלגה,
אגב, התפצלה עוד במהלך
כהונתה של אותה כנסת, וגם
פלגיה עברו פיצולים למי
ו
ניהם. אבל גחל כלשהו שרד
עד לימי "מפלגת שינוי" של
טומי לפיד, שכיהנה במשך
שתי קדנציות בכנסת, בשנים
9991 עד 6002.
המילה "שינוי" המופיעה
בשם התנועה היא לטע
ו
מי הזרע לז'אנר השמות של
המפלגות החדשות מהשנים
האחרונות. אלא שבעוד המפ
ו
לגה של ידין כללה בשמה גם
את הערך "דמוקרטיה", רבות
ממפלגות האינסטנט בחרו
לעצמן שם נטול כל פנייה
אידיאולוגית או ערכית.
אהוד ברק הלך ב-9991 על
"ישראל אחת"; אריאל שרון
הקים ב-5002 את "קדימה",
ויאיר לפיד את "יש עתיד"
ב-2102. כולן היו מפלגות
משמעותיות. ישראל אחת
וקדימה אף ניצחו בהתא
ו
מה בבחירות של 99' ו-60'
(קדימה הייתה אז בראשו
ו
תו של אהוד אולמרט). אצל
כולן ביקש השם להעביר מסר
כלשהו, אך למעשה היה נטול
משמעות רעיונית אמיתית.
בכל השמות בולט הר
ו
צון להתכחש לעבר ולספק
אשליה של עתיד אחר, מנו
ו
תק לגמרי מתחלואי העבר.
השיקולים היו יותר שיווקיים
מאשר אידיאולוגיים. סליחה.
הם היו שיווקיים נטו, ללא
קמצוץ אידיאולוגיה.
ברק, למשל, ביקש להת
ו
נתק מ"הגיבנת" של מפלגת
העבודה ומה שהיא מסמלת,
ולהעביר מסר של אחדות
(מאחוריו, כמובן). אצל שרון,
איזה אוקסימורון, השם קדי
ו
מה אומר מצד אחד שפנינו
אל העתיד ואליו בלבד, ומ
ו
ספיק כבר להסתכל על מה
שהיה; ומאידך מתכתב בצו
ו
רה עמוקה עם עברו הצבאי
של האיש ותדמיתו כמצביא
נועז. "יש עתיד" הוא שם עם
מסר דומה, ומן הסתם זהו שם
שמתווכח עם ברי פלוגתא
אלמונים ומיואשים, הטוענים
ש"אין עתיד".
אף אחד מהשמות האלו לא
מצביע על אידיאולוגיה, או
אפילו מרמז על תפיסת עולם
ציפי לבני. התנועה למה?
צילום: בן עמי מוסק
יאיר לפיד. מתווכח עם
אלמונים מיואשים
נפתלי בנט. שם הצהרתי,
אדנותי וסמכותי
משה כחלון. מהאזורים
הרדודים של הניו-אייג'
צילום: דיקלה בסיסט שפריר