הלב נשבר. או לפחות הרוב. אחר כך נדמה שהכל נשבר, בכל אופן המון. וחלק גדול לא ניתן יהיה לאחות. אבל במהלך החודשים והשבועות, מתגבשות הבנות ומסקנות אישיות. חלקן דומות לאלו של אחרים. חלקן, אתיימר, מקוריות שלי, ובכל אופן לא נתקלתי בהן בתקשורת הישראלית או ברשתות. נשברה תחושת הביטחון. רשימה חלקית. נשבר (סופית) האמון בשלטון. נשבר (וקצת שוקם) האמון בצה"ל. נשברה האמונה בטּוב הבסיסי שבכל אדם. נשברה האמונה באפשרות לשלום בדורנו. ברור לגמרי שהאחראי האחראי המרכזי. 13- המרכזי למחדל הוא בנימין נתניהו. ב השנים האחרונות הוא ראש 14 מתוך הממשלה. בקדנציה הנוכחית הוא איבד שליטה לגמרי על מה שקורה במדינה. הוא הביא לשיא את השיסוי, הפילוג והשנאה בעם. ספציפית, הוא הוביל את מדיניות העברת הכסף לחמאס. הממשלה שלו, בדרגים המיניסטיראליים והמקצועיים כאחד, מלאה באנשים בינוניים, גסי רוח, מלחכי פינכה, לא פטריוטים, קיצונים משיחיים, טיפשים, אגומניאקים ולעתים קרובות גם וגם וגם. זה רק על קצה המזלג, ודי בכל אחד מחמשת המשפטים האחרונים כדי שיהיה ברור שהוא האחראי המרכזי לאסון הנורא. 7- בטח מה שקרה לפני ההמחדל שאחרי. באוקטובר, עצם התאפשרותו של אותו טבח נורא בידי מפלצות שטניות, אמור לסלק מפה את הממשלה הזו לכל הרוחות. יותר מזה: גם כל רגע נתון ממה שקרה אחרי השבת השחורה – חוסר התפקוד, קהות החושים, ההתבטאויות המביכות, היעדר המקצועיות, המשך החמדנות והחגיגה על כספי הציבור – כל אלו וכל אחד בנפרד אמורים להביא חברי הקואליציה מהזירה 64 להיעלמותם של הציבורית. גם הטבח הנורא באמת מאוחדים? והטראומה שאנו מצויים בעיצומה לא באמת איחדו אותנו. לכל היותר יש כמה חלקים בעם ששילבו זרועות מול מטרה חשובה משותפת. כשתיגמר המלחמה מהר מאוד הם ישובו להתקוטט וכנראה גם לשנוא. עד כדי כך טובה הייתה מלאכת הפילוג והשיסוי של מנהיג המדינה ועושי דברו, שאגב – התחדשה מהר מאוד ונמשכת כל הזמן. עדיין. גם אם נניח יש ימין ויש גם שמאל. שאנחנו "יחד", אי אפשר למחוק את ההבדלים ביננו. המשמעות של יחד היא שיש ימין ויש שמאל, וכל עוד אנחנו דמוקרטיה, כל צד צריך איכשהו לבלוע את השני ולהתחשב בו גם אם הוא שולט. בכל פעם שמדברים איתי על תג מחיר. הולך לשלם וואחד שאניאהבת חינם, ברור לי מחיר. בתי החכמה הציעה לגשת לטקסט הסיסמה. "יחד ננצח" בכלים של קריאה ביקורתית. מי הם אלה שיהיו ביחד? שמאלנים עם ימניים? חילוניים עם דתיים? נשות הכותל עם חרדים? בן גביריסטים עם ערבים מוסלמים? ומה זה בדיוק ה'ננצח' הזה? האם אפשרי בכלל באוקטובר על 7- איזשהו ניצחון אחרי ה הנרצחים, ההרוגים והפצועים במהלך 1,200 אלף אזרחים שנעקרו 130- המלחמה, ויותר מ מבתיהם לחודשים ארוכים? האם "שיטוח עזה" והריגת כמה שיותר מחבלים הם הניצחון? אולי יישוב מחדש של גוש קטיף? צריך לעשות הכל, ובאמת המובן מאליו. הכל, כדי להחזיר הביתה את כל החטופים והחטופות. והכל זה לא רק הפעלת כוח צבאי עוצמתי. הכל, במקרה הצורך, זה גם למחול על כבודנו, לחוש מושפלים, לקחת סיכונים גדולים ואפילו להודות בתבוסה. שלא יישאר בעזה חטוף אחד בגלל אגו של מנהיגים ופסאדה של זקיפות קומה לאומית. בלי זה אין משמעות לתנועה הציונית, אין צורך בקיומה של המדינה, ובטח שאין "ניצחון". אני נשאר שמאלן. מחשב שמאלנות מחדש. זה ברור. שמאלן ישראלי גאה. אני ממשיך להאמין בערכים של שוויון, חופש ושלום. כן, גם בשלום, עדיין. ברמה המעשית אני חייב לרענן את הרעיונות בהם אני מאמין. אני סבור שלנוכח האכזריות שראינו כל אדם, מימין משמאל ומהמרכז, חייב לרענן את סט אמונותיו. השמאל הישראלי צריך המסגרת פשוטה. להיות מוצהר. כל שמאלן ישראלי צריך להיות גאה בשמאלניותו. ולצד הערכים – לא מיותר לחזור עליהם: שוויון, חופש ושלום – לקבע שלושה כללים פשוטים: מדינת ישראל דואגת קודם כל לביטחונה ולביטחון אזרחיה. מדינת ישראל שואפת לשלום עם כל שכנותיה. מדינת ישראל נכונה לתהליך מדיני בכל עת. בתוך הערכים האלה ושלושת הכללים האלו יש אינספור ניואנסים ודרכי פעולה, אבל אלו היסודות. והם מופיעים גם במגילת העצמאות. תושבי ישראל חוו בשבעה התפכחות. באוקטובר את המכה הכי נוראה מאז קום המדינה. את הזוועות חוללו מחבלי החמאס, עזתים, ערבים, מוסלמים קיצוניים, מוסתים בשם אידיאולוגיה קיצונית ורצחנית, מתודלקים בעשרות שנים של חינוך לשנאה, וחיים כעם כבוש מיום היוולדם. מצד ימין עטו על האסון כמוצאי שלל רב, וקראו לשמאל הישראלי להתפכח. הלו?! הטבח הנורא הזה קרה תחת הממשלה הימנית ביותר בתולדות שנה כמעט רצופות 46 ישראל, ואחרי (בהפסקות קצרות) של שלטון ימין. מדיניות הימין, הנהגתו, מעשיו ומחדליו הם שהובילו לאסון הזה. אז רענון אמונות ותפיסות – בוודאי. התפכחות, כלומר ההבנה שעד עכשיו חיינו בטעות קונספטואלית מוחלטת – צריכה להיות דווקא בקרב אנשי ימין. ואכזריות. ואובדן אנושיות. אטימות. צריך להיזהר מהם גם בשעת כעס נוראי. גם לאחר שמפלצות-אדם טבחו בנו באכזריות בלתי נתפסת. גם כשאנחנו מגיבים בעוצמה, מוצדקת ככל שתהיה. עדיין אסור לנו להיות אדישים לסבלו של האחר. אסור שמותו של אייל כץ מה שנשבר מחשבות ומסקנות אישיות בעקבות השבעה באוקטובר והמלחמה חייל צה"ל בקיבוץ בארי ביום החמישי למלחמה | 18
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=