א-לה כפר - גיליון 311

2020 ינואר 311 גיליון | | 36 לידיה גרינפלד כפר ורדים 31 • יערה 054-6717761 • אריחים מצוירים מיכל כץ www.arichim.com אריחים מצוירים עבודת יד • אורנמנטיקה • דוגמאות מקוריות • גינות מצוירות • שלטים pnay@pnay.co.il דעות, יצירות ותגובות דואר נכנס הזהות לא תלויה בלוגו קיבלנו מן המועצה המקומית בקשה לבחור לוגו חדש לכפר ורדים. אני בחרתי בלוגו עם הוורד. אבל במאמר ארוך ומלומד, טוענת עדי גרינפלד ש״הלוגו הוא הזהות שלנו״. ולא היא. הלוגו הוא סמל, שתפקידו לייצג את כפר ורדים באמצעות גרפיקה. במשך השנים הוא מתקבע בתודעה כיישות ייצוגית. אבל אנא שימו לב. הלוגו המקורי של כפר ורדים כבר עבר שינוי, ולא שינוי קוסמטי כפי שטוענת עדי, אלא שינוי תפיסתי ועקרוני. הקשת שבלוגו נמתחה בין 2004 עד שנת בתים לבין מבני תעשייה. למיטב ידיעתי, שונה הלוגו בלי 2005- ל 2004 בין השנים ששאלו איש ומבני התעשייה הועלמו. היום הקשת בענן שבלוגו יוצאת מהבתים אך לא מגיעה לשום מקום. קצה הקשת אפילו לא נוגע באופק, אלא מרחף בצורה תמוהה ולא אסתטית מעל הקרקע. לכן טוב עשו האמונים על המיתוג, שהם מבקשים לחדש את הלוגו ומאפשרים לנו, התושבים, לבחור סמל חדש ויפה. השמרנים מזדעקים, כי הם רוצים לשמר את מה שהיה, למרות שמה שהיה, כאמור, איננו מתאים לכוונה הראשונית וללוגו המקורי. אז אנא, שמרנים, תנו להחליף את הלוגו ללוגו משופר. עוד תראו שברבות השנים גם הלוגו החדש יתקבע ויהפוך ללוגו הכי יפה והכי מקובל. הלוגו הישן (מימין) והלוגו הנוכחי. היום הקשת לא מגיעה לשום מקום רחל דדוש אל תשליכני נאמר "אל תשליכני לעת זקנה" (תהילים פרק ע"א פסוק ט'). ההמשך אומר "ככלות כוחי אל תעזבני". כמה נכון גם היום הפסוק הזה. כמה קשישים עריריים ישנם היום, וכמה אנשים בודדים שנשכחו בבתי אבות ואין איש פוקד אותם. כמה אנשים במסדרונות בתי החולים, ואין איש שישב לידם. כולם אצים ורצים, הקשיש במיטה לבדו ואין איש לידו. המדינה שכחה אותו, פשוט כך. כאשר היו צעירים עוד היה עוד ניתן היה להעסיקם, אך מה לעשות, תוחלת החיים גדלה. אינך רלוונטי, וכך האדם יוצא 50 כבר בגיל ממעגל החברה, כולם שכחו את כל אשר עשה למען המדינה ולמען ביתו. בימים ההם לא היו ערים לנושא הפנסיה. כך שלא משנה מה היה מעמדו ובמה עסק בעבר – כעת נותר האדם מול גורלו לבד! אנשים אוהבים בדרך כלל כשהאדם שמח, בריא ואנרגטי. אך מה לעשות אם איתרע מזלו, אם זה מטעמי בריאות, הונאה, תמימות ואמונה. כי טוב הוא האדם, ונותן מבטחו באדם ובאל ובממסד, וכעת הוא נשאר חסר כל ותלוי במוסדות. בסכום הזעום שניתן לו, אינו יודע אם לקנות לחם או תרופות. בשנים האחרונות המצב הולך ומתדרדר. עצוב! האופק רחוק, ואין תוחלת, והאדם נמוג.