א-לה כפר - גיליון 311

2020 ינואר 311 גיליון | 13 | P.M.E. ענת ויצמן, קוסמטיקאית פרא-רפואית 052-3497220 , כפר ורדים 15 הדס המכון שייך לתוכנית סניטציה ארצית מזותרפיה תוצאות מדהימות גם בטיפול בצלקות אקנה הסרת שיער ללא כאבים SHR בשיטת חדש במכון מיצוק ומתיחת עור הפנים בטכנולוגיית Hifu אולטרסאונד גי ז ום וכריתת עצים ניקוי דקלים דגש על בטיחות ושמירה על סביבת העבודה רישיונות והסמכות רלוונטיות בתחום ביטוח מלא כולל צד ג' עבודה נקייה ומקצועית! אלעד סלומון 050-284-0660 טרזן גיזום עצים בקרו אותנו g לא מכירה פגשתי את ליאור", אומרת הררי. "הוא נראה לי מקסים ויפה מבפנים ומבחוץ". ליאור שמחוני הוא אדם בעל צרכים מיוחדים, שחי בנהריה יחד עם אישתו טלי, גם היא בעלת צרכים מיוחדים. הם מנהלים משק בית באופן עצמאי עם תמיכה מהמשפחה. "ישר ראיתי את התום של ליאור. גיליתי בחור מיוחד, שעבד כל חייו וגם התנדב במסגרות שונות. הבחירה שעשיתי מהבטן, בלי להכיר ולדעת, נראתה לי מתאימה במאת האחוזים עוד לפני שקיבלנו את האישור הרשמי". הדרך עד לבדיקת התאמה הייתה עוד ארוכה, והררי וליאור שמחוני יצאו מהפגישה עם רשימה אינסופית של בדיקות רפואיות שהיה עליהם לעבור. "זו תקופה מורטת עצבים שבה אתה רץ מרופא לרופא, ובודקים אותך מכף רגל ועד ראש. אתה נדרש להרבה מאוד אורך רוח. רק בחורף, כמה חודשים אחרי שהתחלנו את תהליך, עברנו בדיקת רקמות כדי לבדוק האם קיימת התאמה בינינו. כעבור עשרה ימים הגיעה שיחת הטלפון המיוחלת מאסתי כץ. היא אישרה את ההתאמה. זה היה מרגש עבור שנינו". בכך לא תם התהליך. הררי ושמחוני נדרשו לעבור עוד בדיקות רפואיות ולהררי נקבעו פגישות בוועדות של משרד הבריאות שתפקידן לאשר את כשירותו הנפשית של התורם וגם לוודא שהתרומה נעשית, בין היתר, ללא לחץ וללא תמורה כספית או אחרת. איך לא נשברים בתוך התהליך הארוך והמייגע שאת מתארת? "אפשר להשוות את התקופה הזו להריון. מדובר בתשעה חודשים מלאים של בדיקות. אתה גם מכין את עצמך תוך כדי אבל בעיקר מבין שאין ברירה, אם אתה רוצה לעזור אין פה קיצורי דרך. בין היתר עזר לי החיבור עם ליאור. היה לי חשוב להתלוות אליו לטיפולי הדיאליזה (במרכז הרפואי לגליל, נהריה, ש.ק). זה סבל נורא. כשאתה רואה את זה מבפנים, אתה לא יכול להישבר. בהמשך גם הכרתי את המשפחה שלו מקרוב, את טלי אשתו, את אמו ג'נט ואת האחים והאחיות שלו. זה עזר לי לראות שמדובר באנשים טובים ומסורים. ידעתי שיעזרו גם לשמור על הכליה שאני מתכוונת לתרום. זה היה לי חשוב". הקושי של המשפחה עד שלב מתקדם יחסית לא שיתפה הררי את בני משפחתה בהחלטה שקיבלה. היא ידעה שלא פשוט לעבור את כל בדיקות הכשירות ושיש סיכוי גבוה שמשהו ישתבש בדרך. "חשבתי שלא נכון להטריד את מנוחתם במשהו שעדיין לא קורה. אחרי שעברתי בערך שני שליש מן הבדיקות, החלטתי שהגיע הזמן לשתף את איתן ואת הילדים. היה להם קשה מאוד. זה העלה אצלם הרבה פחדים וספקות. מצד אחד הם רצו לכבד אותי ואת הבחירה, ומהצד השני הם דאגו לי וגם לעצמם, באופן טבעי. שי, הבן הבכור, התחיל לחקור את הנושא ועימת אותי עם מידע רפואי חשוב שנוגע לסיכונים הכרוכים באי ספיקת כליות לכל תורם כליה, ובבעיות רפואיות שקשורות לגנטיקה ולהיסטוריה הרפואית של כל תורם". ואיך התמודדת? "הקשבתי, הכלתי וניסיתי לענות לעצמי וגם להם. כבר ידעתי שאני שלמה עם הבחירה, אבל יותר מזה אני יודעת שאין לנו שליטה על הייתי מעורבת בתאונת דרכים 19 החיים ועל המשכם. בגיל קשה והייתי קרובה למוות. זה שינה אצלי את ראיית העולם. אי אפשר להתעלם מנתונים סטטיסטיים ומסיכונים, אבל הררי ושמחוני היו כמעט שני זרים. זה לא הפריע להררי לברר עם שמחוני מה סוג הדם של בנו ליאור. כשענה לה O , היא סימסה לו בטבעיות: "אני O מינוס. אני אתרום לו כליה"