א-לה כפר - גיליון 311

| 10 האחריות לטבע ולהשבת הבנים וצאה לאור: ה אשכול מדיה בע"מ, 2514700 כפר ורדים 31 יערה 050-8961838 , פקס 04-9977474 www.eshkol.co | pnay@pnay.co.il 6.2 . חומרים למערכת ניתן להעביר עד יום חמישי 13.2.20 הגיליון הבא של עיתון א-לה כפר יופץ ביום חמישי בכפר ורדים מעלות וביישובים קהילתיים בגליל המערבי: אבירים, אלקוש, בן עמי, גיתה, געתון, הר חלוץ, זיו הגליל, חוסן, חרשים, יחיעם, כברי, כליל, מופץ לבון, לפידות, מעונה, מצובה, מצפה הילה, מתת, עין יעקב, פלך, פקיעין חדשה, צוריאל, תובל, תפן עורך ומנהל אייל כץ מייסד ועורך אחראי ניר שילה עידית נבו עיצוב: הדפוס החדש הדפסה: צילום: פרטי משה מסיקה • בשער: צילום: אור אברהמי רוניה הררי • www.alakfar.co.il כפר לָה -ַ א www.alakfar.co.il עיתון כפר ורדים והסביבה נירשילה פתחדבר שנה אזרחית חדשה, תחילת ינואר, חודש טבת, שיאו של החורף. השנה האקלים העולמי מראה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שמשהו השתנה. באוסטרליה שריפות ענק משתוללות כבר למעלה מחודשיים, ומכלות אזורים עצומים ששטחם כפליים ממדינת ישראל. ואצלנו, אחרי חודש נובמבר יבש, החל מסוף דצמבר שוטפים את המדינה גשמים עזים שגורמים להצפות ענק, פגיעות בנפש וברכוש מצד אחד; ונופי חורף קסומים מהצד השני. כל ,21- אלו מעמידים אותנו, האנושות במאה ה מול פני הטבע, ומלמדים אותנו על כוחם של איתני הטבע, ועל האחריות שלנו לשמור על האיזון בו ובכלל. בשבוע שעבר ציינו את י' בטבת, אחד מארבעת ימי תענית לזכר חורבן בית המקדש. לפני 588 יום זה הוא התאריך שבו בשנת הספירה, החל המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים. המצור הסתיים כעבור שנה וחצי בחורבן ממלכת יהודה, חורבן העיר ירושלים ת ַ נ ׁ ְ ש ִ י ב ִ ה ְ י ַ וחורבן בית המקדש הראשון. "ו שׂוֹר ָ ּע ֶ י ב ִ יר ׂ ִ ש ֲ ע ָ שׁ ה ֶ ּחֹד ַ כוֹ ב ְ ל ָ מ ְ ית ל ִ יע ׁ ִ ּש ְ ת ַ ה ילוֹ ֵ ל ח ָ כ ְ ל הוּא ו ֶ ּב ָ ךְ ב ֶ ל ֶ ּר מ ַ אצ ֶ נ ְ ד ַ כ ֻ ב ְ ּא נ ָ שׁ ב ֶ חֹד ַ ל יב. ִ ב ָ ק ס ֵ ּי ָ ד ָ יה ֶ ל ָ נוּ ע ְ ּב ִ י ַ ו ָ יה ֶ ל ָ ן ע ַ ּח ִ י ַ ם ו ִ י ַ ל ָ רוּש ְ ל י ַ ע ךְ ֶ ּל ֶ מ ַ ה ל ָ נ ׁ ָ ה ש ֵ ר ׂ ְ ש ֶ ּי ע ֵ ת ׁ ְ ש ַ ד ע ַ ּצוֹר ע ָ ּמ ַ יר ב ִ ע ָ ּבֹא ה ָ ת ַ ו ּהוּ" (מלכים ב' כ"ה פסוק א'). ָ י ִ ק ְ ד ִ צ המצור נמשך כאמור כשנה וחצי, עד להבקעת החומה וכיבוש העיר ב-ט' בתמוז, אחת עשרה לפני הספירה). 586( שנה למלכות צידקיהו כעבור חודש, ב-ט' באב, החריבו הבבלים את בית המקדש שבירושלים. בעקבות החורבן נקבעו ארבעה צומות, כפי שמסופר בספר צוֹם ְ י ו ִ יע ִ ב ְ ר ָ אוֹת: צוֹם ה ָ ב ְ ר ה' צ ַ זכריה: "כֹּה אָמ ית ֵ ב ְ ה ל ֶ י ְ ה ִ י י ִ יר ׂ ִ ש ֲ ע ָ צוֹם ה ְ י ו ִ יע ִ ב ּׁ ְ ש ַ צוֹם ה ְ י ו ׁ ִ יש ִ מ ֲ ח ַ ה ים" ( ִ ים טוֹב ִ ד ֲ מֹע ְ ה וּל ָ ח ְ מ ׂ ִ ש ְ שׂוֹן וּל ׂ ָ ש ְ ה ל ָ הוּד ְ י זכריה ח' פסוק י"ט). בכ"ז בכסלו תשי"א החליטה הרבנות הראשית לציין את יום עשרה בטבת בכל שנה כ"יום הקדיש הכללי". יום זה נועד לאפשר לקרובי הנספים בשואה שיום פטירתם לא נודע לנהוג את מנהגי האבלות היהודים. בינואר, נציין את יום 27- בסוף החודש, ב הזיכרון הבינלאומי לשואה, היום בו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו מדי הנאצים. שנה לשחרור המחנה, וראשי 75 השנה מלאו מדינות מכל העולם יתכנסו לראשונה בירושלים, ויקיימו פורום מיוחד שכותרתו "זוכרים את השואה, נלחמים באנטישמיות". האירוע יחזק את הפעולות השונות בעיקרן לימוד והתרעה מפני הסכנות הטמונות באנטישמיות, גזענות ושנאת זרים. בשבוע שעבר סיימנו לקרוא את ספר בראשית, פרשת "ויחי". בפרשה מסופר על האיחוד המשפחתי במצרים. לאחר שבני יעקב מבשרים י, ַ ף ח ֵ לאביהם את הבשורה המרנינה: "עוֹד יוֹס ם", מתנער יעקב ִ י ָ ר ְ צ ִ ץ מ ֶ ר ֶ ל א ָ כ ְ ל בּ ֵ י הוּא מֹשׁ ִ כ ְ ו מאבלו הממושך בו היה שרוי עשרים ושתיים י ִ ח ְ תּ ַ שנה ורוח הקודש שנסתלקה ממנו שבה: "ו קֹב". בערוב ימיו, מכוח מבט ארוך טווח, ֲ ע ַ י ַ רוּח הוא צופה, מביט עד סוף כל הדורות ומכנס את בניו סביב מיטתו כדי לברכם לפני מותו. אך לפני הברכות, הוא מבקש מיוסף בקשה מוּת ָ ל ל ֵ א ָ ר ׂ ְ ש ִ י י ֵ מ ְ בוּ י ְ ר ְ ּק ִ י ַ אחת קטנה וחשובה: "ו ן ֵ י ח ִ את ָ צ ָ א מ ָ ם נ ִ ר לוֹ א ֶ יֹּאמ ַ ף ו ֵ יוֹס ְ נוֹ ל ְ ב ִ א ל ָ ר ְ ּק ִ י ַ ו ד ֶ ס ֶ י ח ִ ּד ָ מ ִ ע ָ ית ׂ ִ ש ָ ע ְ י ו ִ כ ֵ ר ְ ת י ַ ּח ַ ךָ ת ְ ד ָ א י ָ ים נ ׂ ִ יךָ ש ֶ ינ ֵ ּע ְ ב י ַ בֹת ֲ ם א ִ ּי ע ִ ת ְ ב ַ כ ׁ ָ ש ְ ם. ו ִ י ָ ר ְ צ ִ ּמ ְ י ב ִ נ ֵ ּר ְ ב ְ ק ִ א ת ָ ת אַל נ ֶ מ ֱ א ֶ ו ר, ַ יֹּאמ ַ ם. ו ָ ת ָ ר ֻ ב ְ ּק ִ י ב ִ ּנ ַ ת ְ ר ַ ב ְ ם וּק ִ י ַ ר ְ ּצ ִ מ ִ י מ ִ נ ַ את ׂ ָ ש ְ וּנ ךָ". ישראל כתוב, לא יעקב, ֶ ר ָ ב ְ ד ִ ה כ ׂ ֶ ש ֱ ע ֶ י א ִ אָנֹכ האיש הישן. ישראל, האיש שהפך לעם, לא רוצה להיקבר בגלות. הדבר המרכזי שאני לוקח מדבריו הוא החובה שלנו להחזיר את הבנים הביתה. את גופותיהם של חיילי צה"ל אורון שאול והדר גולדין, ואת אזרחי המדינה המוחזקים בידי החמאס רברה מנגיסטו, הישאם שעבאן א-סייד וג'ומעה א ָ אבראהים אבו ענימה. גם הם זועקים "אַל נ ם", הביאונו לקבר ישראל, ִ י ָ ר ְ צ ִ ּמ ְ י ב ִ נ ֵ ּר ְ ב ְ ק ִ ת השיבונו הביתה! אסיים בשירו של ירון לונדון מרדף, ובתפילה לחורף מבורך וגשמים בעיתם. קריאה נעימה. צילום: מישל זצ'רס • )2006- שער הכניסה למחנה אושוויץ בירקנאו, מבט מתוך המחנה (צולם ב ארץ טובה שהדבש בעורקיה אך דם בנחליה כמים נוזל. ארץ אשר הרריה נחושת אבל עצביה ברזל. ארץ אשר מרדפים קורותיה, אלפיים דפים ועוד דף, עד שנשרף עוד מעט כל חמצן ריאותיה בגלל מרוצת המרדף ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף. היא את אויביה תשיג, אך אויביה הם לא ילכדוה בכף. זו הרואה את חייה מנגד תלויים כעלה הנידף. היא יראה, אבל כמו לא היתה כלל מודאגת תמתין עד לתום המרדף. תום המרדף מסתתר בנקיק ומצפין את פניו במחבוא, במחבוא, אך לסופו הוא יבוא כמו השמש אשר ממזרח היא תבוא. אז לא יותר אמהות תקוננה ולא על בניהם האבות, כן הוא יבוא ורגלינו עד אז לא תלאינה לרדוף בעקבי התקוות. מרדף / ירון לונדון