28
גיליון 832 אוגוסט 4102
|
|
אייל כץ
אחד מסממניה הבולטים
של המלחמה המסרבת לה
ט
סתיים בעזה, הם הפוסטים
המשולהבים, שלרוב מגי
ט
עים מהצד המיליטנטי של
הציבור. הפוסטים הללו קו
ט
ראים לפעולה כלשהי (חרם,
למשל), מוכיחים תזה כלשהי
(יש אלוהים!) או סתם מע
ט
לים מישהו לגרדום (מטא
ט
פורי, כמובן, נכון לכתיבת
שורות אלו גדעון לוי עדיין
חי). וכשהפוסט טוב, מש
ט
כנע ופטריוטי כדבעי, הוא
זוכה לתואר הנכסף "וירא
ט
לי", כלומר משותף על ידי
אלפים.
אני בטוח שגם אתם, קו
ט
ראיי היקרים, משתעשעים
מידי פעם ברעיון לכתוב
פוסט ויראלי. אז הנה שלושה
כללי יסוד שיסייעו לכם לע
ט
מוד במשימה. את השימוש
בכללים אלו נדגים בשלושה
פוסטים שפורסמו במהלך
המלחמה, ויחסית עוד היו
מתונים.
שניים מהם הופצו על ידי
אברי גלעד. אחד כתב בע
ט
צמו בסוף השבוע האחרון,
"אנטישמיות נהדרת". את
השני ייחס ל"כותב שמע
ט
דיף להישאר אנונימי" ועסק
ב"סכנה הקיומית" בפניה
עמדה מדינת ישראל בשל
מנהרות הטרור. הפוסט הש
ט
לישי פורסם בקבוצות שונות
של תושבי כפר ורדים, ולמ
ט
עשה הוא שילוב של פוסטים
ותגובות בעניין הפגנה שהת
ט
קיימה במעיליא.
הכללים
לפוסט טוב יש שלושה
חלקים: העובדות, התיאוריה
והמסקנה או הפיתרון. לעתים
הם מופרדים, במקרים רבים
הם שזורים אלו באלו. בכל
מקרה, הקפדה על שלושת
הכללים הבאים תעניק לפו
ט
סט שלכם סיכוי טוב להיות
ויראלי.
כלל ראשון: המציאו עו
־
. כל טיעון מבוסס על
בדות
עובדות. וכל פוסט טוב צריך
להתבסס על עובדות חדשות.
מכיוון שלרובנו אין מקורות
משובחים בצמרת הג'יהאד,
בקבינט או בבית הלבן, אין
ברירה אלא להמציא. כעי
ט
תונאי עם קילומטראז' לא
מבוטל, קחו את המילה שלי:
זה לא כל כך מסובך. קצת
יצירתיות ויש לכם את זה.
התחילו בעובדה שכולם
מכירים. למשל, הימצאותן
של מינהרות טרור בעזה,
קיומה של הפגנה בגנות
המלחמה במעיליא, או גל
של הפגנות אנטי ישראליות
בעולם. עכשיו רק הוסי
ט
פו לעובדה המוכרת טוויסט
קטן, וכבר יש לכם פלטפור
ט
מה נהדרת להמשך. נותר רק
להשתולל עם הדמיון, לגייס
את היצירתיות הטבעית שלנו
והשמיים הם הגבול.
קחו למשל את משפט הפ
ט
תיחה בפוסט המנהרות שצי
ט
טט גלעד: "עשרות מנהרות
התקפיות שמסתיימות בתוך
ערי הדרום אינן מנהרות
טרור, הן תשתית כיבוש קר
ט
קעי". רק רגע, "מסתיימות
בתוך ערי הדרום"?! בינתיים
אפילו לא בתוך קיבוץ בעוטף
עזה (ומה שהתגלה מספיק
חמור כשלעצמו), אבל מי
ישים לב לטוויסט העובדתי
המינורי הזה?
עכשיו אפשר לתת גז, והנה
זה בא. לחמאס, על פי הפו
ט
סט, יש תוכנית "להזרים אל
ט
פים דרך המנהרות לכיבוש
ערים ומוצבים צבאיים", ועוד
חזונות דמוניים על מתקפה
משולבת מהמינהרות, מהים
באמצעות חדירה בסירות,
מהאוויר באמצעות ירי רק
ט
טות, ואף בשילוב החיזבא
ט
ללה שיתקוף מהצפון.
בפוסט "אנטישמיות נה
ט
דרת" של גלעד הטכניקה
דומה. הוא פותח במילים
"גל האנטישמיות המשתולל
בכל העולם". בעולם אכן
מתקיימות הפגנות רבות
נגד ישראל, ובחלקן יש גם
סממנים אנטישמיים. להג
ט
דיר את זה כ"גל אנטישמיות
משתולל" - זה כבר טוויסט
פרשני. ומכאן קצרה הדרך
למשפט שמסיים את הפי
ט
סקה: "קשה לי לקבל את זה
שאין לי יותר מה לחפש בלו
ט
נדון לעולם".
בהמשך הפוסט מזכיר גלעד
בסוגריים ש"בבריטניה נא
ט
סרו לימודי השואה מחשש
להרגזת הערבים המקומיים".
בהחלט מקומם, אלא שהוא
מבוסס על ידיעה כוזבת
שהופצה באינטרנט ובדואר
האלקטרוני לפני כשבע
שנים, ונמצאה כלא נכונה
כבר אז.
בשרשור התגובות שעסק
בהפגנה במעיליא, כונתה
ההפגנה "אנטי ישראלית",
ותוך כדי קריאה לחרם צרכני
על תרשיחא (כולה?!), הש
ט
תמש אחד המגיבים בטיעון:
"מי שקורא לחיילי צה"ל
רוצחים...". מאיפה צצה
הקביעה שחיילי צה"ל כונו
שם רוצחים? לי, וגם לאח
ט
רים, אין פתרונים, וכלל לא
ברור שהיו שם שלטים כאלה
ושזה היה המסר של ההפג
ט
נה. ככל הנראה היה שם שלט
"להפסיק את הטבח בעזה".
זה אולי מסר שיכול לקומם
רבים מאיתנו, אבל עדיין יש
הבדל גדול בינו לבין המסר
"חיילי צה"ל רוצחים". לד
ט
ברי המארגנים, המסר הכללי
היה הזדהות עם הסבל של
תושבי עזה.
.
כלל שני: העלימו גוונים
בעולם הפוסטים הויראליים
אין אפור. יש טובים ורעים,
יש ניצחונות מזהירים או
תבוסות מחפירות, יש היש
ט
גים כבירים או אסונות נו
ט
ראיים, פטריוטים כמוני או
בוגדים עוכרי ישראל. פוסט
המינהרות האנונימי, למשל,
מדבר על עשרות אלפי הרו
ט
גים ישראלים ותסריט שסיומו
האפוקליפטי הוא "כל חלום
המדינה היהודית היה מתפו
ט
רר לעוד אלף שנים". בפוסט
האנטישמיות המדינה אמנם
שורדת, אבל "הכלכלה שלנו
עשויה להיות מוחרמת בק
ט
רוב בקנה מידה שלא ידענו
כמותו". ותושבי תרשיחא,
באחת התגובות, היו פשוט
קמים והורגים אותנו לו רק
היו יכולים.
כלל שלישי: הציגו מס
־
ו
�
. אחרי הע
קנה מתימטי
ת
בדות המוצקות שבדיתם,
והתיאוריה המופרכת שבי
ט
ססתם, מגיע שלב המסקנה
או הפתרון. שימו לב: זו לעו
ט
לם לא תהיה הצעה או רעיון.
וגם לא משהו שישפר או יקל.
אנחנו מדברים כאן על היקש
לוגי ברור שאין בלתו, מסק
ט
נה מתימטית מתבקשת, ודרך
פעולה שתביא את הפתרון
המוחלט לבעיה, כאן ועכ
ט
שיו, אחת ולתמיד. 001 שנה
אנחנו מחפשים פיתרון, והנה
מגיע הפוסט הזה וסוף סוף
מציג את הפיתרון הנכסף.
בפוסט המנהרות יש גם
מסקנה וגם פתרון: "בזכות
הנערים (שלושת הנערים
שנחטפו ונרצחו, א.כ.) תפ
ט
סנו אותם (את החמאס) עם
המכנסיים למטה, בזמן וב
ט
תנאים שלא מתאימים להם.
המדינה ניצלה ועכשיו הזמן
לבוא חשבון עם הרוצחים,
עד האחרון שבהם".
פוסט האנטישמיות מס
ט
תיים במסקנה הבאה (שאגב,
אני די מזדהה איתה בלי
קשר לאנטישמיות וללוגיקה
שהובילה למסקנה בפוסט
של גלעד): "זה הזמן להבין
שאנחנו פה לתמיד. פה צריך
לעשות ניקיון יסודי, להתא
ט
מץ מאד כדי להפוך אותו
לבית ראוי למחיה, לתת בחי
ט
נוך, בשמירה על החוק, בצדק
לכל האזרחים".
ובשרשור התגובות לגבי
ההפגנה, המסקנה כאמור
רק ככה נראה להם
מדריך מזורז לכתיבת פוסט פטריוטי, אמוני ומשכנע, שיהפוך (בעזרת השם,
ברור) לויראלי. וניסיון למבט אופטימי ונחמה קטנה
