30 / 48
2017
מרץ
275
גיליון
|
| 30
מיה בן שושן
יַלְדוּת
פחדים
מפלצות...
?
אין דבר כזה
מהי הדרך הנכונה להתמודד עם פחדים של ילדים בלילה
עוֹת
ָ
מ
ְ
ד
ִ
ר בּ
ֵ
עוֹר
ְ
ת
ִ
ה אלּוֹן מ
ָ
ל
ְ
י
ַ
ל ל
ָ
כּ
צוֹת,
ָ
ל
ְ
פ
ִ
מּ
ַ
ה
ֵ
יל אוֹתוֹ מ
ִ
צּ
ַ
יּ
ֶ
א שׁ
ָ
א לאבּ
ֵ
קוֹר
ְ
ו
דוֹ,
ָ
י
ְ
א בּ
ֵ
ט
ֲ
א
ְ
ט
ַ
ל מ
ֶ
ל שׁ
ֵ
קּ
ַ
וּמ
ַ
יע
ִ
גּ
ַ
א מ
ָ
אבּ
ֶ
שׁ
ְ
וּכ
רוֹת
ְ
לֹא חוֹז
ְ
ד, ו
ָ
יּ
ִ
מוֹת מ
ָ
ל
ֱ
ע
ֶ
צוֹת נ
ָ
ל
ְ
פ
ִ
מּ
ַ
ה
ידוֹ.
ִ
ר
ְ
ט
ַ
ה
ְ
ל
צוֹת
ָ
ל
ְ
פ
ִ
מּ
ַ
ל אלּוֹן ה
ֶ
יעוּ א
ִ
גּ
ִ
ל שׁוּב ה
ָ
ב
ֲ
א
קּוֹת),
ֻ
ר
ְ
יוּ י
ָ
ן ה
ֵ
ה ה
ֶ
זּ
ַ
ה ה
ָ
ל
ְ
י
ַ
לּ
ַ
(בּ
ת
ֶ
ס
ֶ
מּ
ֻ
נ
ְ
ה מ
ָ
ת
ֲ
א
ְ
ר
ִ
נּ
ֶ
ת שׁ
ַ
ת אח
ֶ
צ
ֶ
ל
ְ
פ
ִ
ומ
ץ
ֶ
ר
ֶ
ל א
ֶ
נוּ א
ָ
תּ
ִ
נוֹ: "בּוֹא א
ְ
אז
ְ
ה בּ
ָ
שׁ
ֲ
ח
ָ
ל
ת".
ֶ
צ
ֶ
ל
ְ
צ
ַ
ל
ְ
פ
ִ
מ
בֿ בֿ בֿ
כך מתחיל מסעו של אלון, גיבור הספר
"בארץ מפלצלצת", בארץ המפלצות,
הלוא היא ארץ מפלצלצת.
כמו אלון, גיבור הספר, ילדים רבים
מביעים פחדים וחרדות לנוכח מפלצות,
המופיעות בעיקר בלילות. פחדים
היוצרים אי שקט אצל ילדים רבים,
וכמובן גם אצל הוריהם.
הורים רבים, המתייעצים איתי לגבי
פחדים כאלו ואחרים של ילדיהם,
מתארים עד כמה קשה להתבונן על
האוצר הקטן ולראות אותו אחוז אימה
ובהלה. ועל אף שמפלצות הם יצורים (או
יצורות?) דמיוניים, עדיין קשה עד מאד
להרגיע את הילד שלהם.
בֿ בֿ בֿ
האם המילים "אין דבר כזה מפלצות"
מרגיעות?
בואו נברר את זה...
הפחד הוא שלב התפתחותי נורמטיבי
חשוב ומשמעותי ביותר עבור הילד. הילד
מבין שיש משהו בעולם שלו, שאין לו
שליטה לגביו, ויותר מזה – גם להורים
שלו, החזקים והאמיצים, אין שליטה והם
לא יוכלו לעזור לו בכל עת.
אם עד כה ההורים היו דמויות כל
יכולות, פתאום יש עולם שלם (הדמיון),
שלהוריו אין גישה אליו. כמובן שזה גם
מזמן חדווה, סקרנות ויצירתיות, ולצד
אלו גם תחושות של פחד וחוסר אונים.
זו הבנה התפתחותית חשובה, ועם זאת
היא איננה פשוטה עבור הילד. הפחדים
מתעצמים בלילות (כשהחושים קהים,
ויש מקום למחשבות ולדימיון). בנוסף
לכך, הלילה מסמל עבור הילד את
הפרידה מההורה, שהולך לישון במיטה
אחרת, וברוב המקרים גם בחדר אחר.
הילד מבין שההתמודדות שלו בלילה היא
ללא ההורה, הוא חש פחד ובהלה ומתחיל
להביע מצוקה, ובעיקר חוסר אונים.
וההורים? ההורים מרגישים המון חוסר
אונים... המפלצות לא מעניינות אותם,
כמו הילד המתוק הזה שמפחד פחד מוות
מאיזה יצור שלא קיים בכלל במציאות...
בֿ בֿ בֿ
פחדים אצל ילדים, בין אם הם דמיוניים
או מציאותיים, מצמצמים את המרחב
הפיזי, וגם הקוגניטיבי והרגשי. יש חשש
גדול להתרחק, חשש להביע את מגוון
המחשבות שמתרוצצות. לפעמים נדמה
לנו כמבוגרים, שאם נשכנע את ילדינו
עם נימוקים הגיוניים ביותר
שהמפלצת לא קיימת באמת, זה
יפחית או יעלים את הפחד. אולם,
אין כך הדבר.
אני מאמינה ואף מנחה את
ההורים "להצטרף אל הפחד, ולא
להילחם בו".
מה הכוונה? אנחנו הרי מבינים
ממרום גילנו שכל אחד מפחד
ממשהו, והפחד משתנה מגיל
לגיל. המסר החשוב עבור
הילד הוא שיש לכבד את
הרגש הזה, כפי שאנחנו
מכבדים אכזבה, כעס
וכו'. כשאנחנו מנסים
לשכנע את הילד שלנו
"שאין לו ממה לפחד",
אנחנו בעצם, בלי להרגיש
ובלי לרצות בזה, מבטלים את
החוויה הסובייקטיבית שלו.
הדבר עלול ליצור אצל הילד בושה.
בושה שהוא חש פחד, תחושה שהוא
'תינוק', כי בוגרים לא מפחדים
(האמנם?!).
הרשו לי לחדד את הנושא: תחושת
הפחד היא אוניברסלית וראשונית.
תחושה שנמצאת גם אצל בעלי חיים,
ובאמצעותה הם יודעים מתי להגן על
עצמם. אצל בני נוער ומבוגרים מושא
הפחד משתנה מגיל לגיל, אבל הפחד
ישנו.
אנו מבינים כי החוויה של הפחד
משתקת ומעוררת חוסר אונים וחוסר
שליטה, ועל כן העזרה לילד תהיה
בהחזרת תחושת השליטה.
איך?
אם הפחד הוא מיצור דימיוני, ניצור
תחושת שליטה גם כן דמיונית. אבל...
חשוב! על התחושה הזו להגיע מעולמו
הפנימי של הילד.
בואו נכיר את המפלצת של הילד שלנו
מקרוב, נשאל אותו שאלות, נדבר על כך
מיה בן שושן היא עובדת
סוציאלית קלינית
ופסיכותרפיסטית, מטפלת
רגשית בילדים ונוער
בקליניקה בנהריה. מחברת
הספר "בארץ מפלצלצת".
054-4843234
עטיפת
הספר
בארץ
מפלצלצת